כיצד מומרים גזי המפלט של מכונית לחומרים בלתי מזיקים? כיצד מפיקים דשנים העומדים בבסיס החקלאות בעזרת מרכיבים הנמצאים באוויר הסובב אותנו?  איך הופכים גז טבעי לדלק נוזלי? כיצד נספגות התרופות בגוף? התשובה לכל אלה תמונה בתהליכים המתרחשים על פני שטח: בתהליכים אלה מולקולות הבאות במגע עם פני שטח נשברות לאטומים המרכיבים אותן ונוצרות מולקולות חדשות. היכולת של המולקולה להתפרק ולעבור תהליך ריאקטיבי תלויה ביכולתה לאצור את האנרגיה האגורה בתוכה ולא "לבזבז" אותה לסביבה.
 
מחקר חדש שלקח בו חלק פרופ' איגור רכינוב ממחלקה למדעי הטבע והחיים באוניברסיטה הפתוחה יחד עם שותפיו מאוניברסיטת גוטינגן בגרמניה, מכון טאטא בהודו, והמכון הפוליטכני של לוזאן שבשוויץ, המתפרסם בימים אלה בכתב העת היוקרתי Nature Chemistry מגלה שזמן החיים של אנרגיית התנודה במולקולות קטנות על פני שטח של מתכת עשוי להיות ארוך בהרבה ממה שהיה נהוג לחשוב. במחקרם המדענים חשפו משטח של זהב לאלומה של מולקולות של פחמן חד חמצני ש"הוזרקה" אל תוכן אנרגיה ע"י  לייזר.

ממצאיהם מגלים שחלק מן מולקולות החוזרות מן המשטח מאבדות את הזיכרון של תנאים ההתחלתיים ששררו בתוך האלומה, מלבד האנרגיה האצורה בתנודה של המולקולות. זה מצביע על כך שאנרגיה עשויה לשרוד בתוך התנודה המולקולרית גם במולקולות המבלות זמן ממושך יחסית על המשטח המתכתי, בלי "להישפך" למשטח. תגלית זו עשויה לשנות את הדרך שבה אנו חושבים על ריאקציות כימיות על פני שטח.