14 הימים הקשים והנוראים העוברים על המדינה ועל החברה הישראלית בעקבות 7 הטבח המזעזע באזרחים חפים מפשע ב־ מחייבים את כולנו לחשיבה 2023 באוקטובר מחודשת על האופן שבו אנחנו קוראים את ההיסטוריה, את התרבות ואת האמנות שלנו. בין שברגעי שמחה ובין שברגעי מצוקה, אמנות הייתה מאז ומעולם דרך להתמודד עם המציאות. אמנים מגיבים על האירועים ומספרים עליהם, כל אחד ואחת בדרכה או בדרכו, ובכך תורמים את תרומתם לעיצוב ולניסוח הזיכרון הקולקטיבי. מעומק ההלם והגרון החנוק אנו עדים לשיטפון של תגובות. נדמה כי בניגוד לאמרה הידועה, הפעם דווקא כשהתותחים רעמו, המוזות התעצמו.אמנים ישראלים רבים פנו ליצירה כדי לעבד את הזוועה ולהנציח את הקורבנות, במיצבים ובציורי קיר במרחב הציבורי, באיורים ובציורים בכל המדיות ברשתות החברתיות. הם עשו זאת מתוך תחושת דחיפות ומתוך רצון להנציח את החיים שנגדעו ולבטא את גודל השבר. האמנות נתפסת בהקשר זה ככלי מחאה לצד ביטוי הכאב הפרטי והלאומי. גם עבודות אמנות אשר נעשו לפני השבת השחורה והמלחמה נטענו ברלוונטיות מצמררת. נדמה כי העיסוק בחרדות ובאימה לצד העיסוק ביופי ובחיים נכחו כאן מאז ומתמיד. גרניקה ) של פבלו פיקאסו 1937( גרניקההציור נוצר בעקבות ההפצצה של העיירה הבאסקית גרניקה, שבוצעה על ידי מטוסי חיל האוויר הנאצי וגבתה חיי אדם רבים. פיקאסו יצר הגרניקה כהשראה, אז והיום כרמית בלומנזון
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==