8 תחבורה ציבורית נגישה וזמינה נתפסת היום כמרכיב חיוני בהבטחת איכות חיים עירונית וכאחד היעדים המרכזיים בכל חזון קיימות עירוני. עם זאת, נגישות לתחבורה ציבורית מוצגת פעמים רבות כתלויה בעיקר במרחק הרגלי שבין נקודות המוצא של הנוסעים לתחנות ההסעה ובנוחות השימוש בתשתית הפיזית להליכה, תוך התעלמות מפתיעה מהצורך להבטיח נוחות אקלימית בדרכי הגישה הרגליות לתחנות. מחקר זה בא לתת מענה ראשוני לפער זה על ידי פיתוח שיטה לתיעדוף שיפור הנגישות האקלימית של תחנות הסעה היכולה, בין השאר, לעזור לגורמי תכנון עירוניים בהכנת תוכניות אסטרטגיות להצללה ולייעור עירוני. מדדי התיעדוף שפיתחנו מבוססים על כימות הפער שבין עוצמת השימוש בתחנות לדרגת החשיפה לשמש במסלולים הרגליים המובילים אליהן. המחקר התמקד בשלוש ערים מרכזיות בישראל – תל אביב-יפו, חיפה ובאר שבע – וכן בעיר מרכזית פחות, נתיבות. המחקר כלל ניתוח והצלבה של שני מאגרי נתונים עיקריים: נתוני תיקוף כרטיסי נסיעה בעלייה לתחבורה הציבורית שמנגיש משרד התחבורה לציבור, ומפות צל ברחובות ובאזורים סטטיסטיים (לפי הגדרת הלמ"ס ) של ארבע הערים שבהן התמקד המחקר. ממאגר נתוני 2022 משנת חישבנו מדד חדש, מדד תיעדוף ההצללה, שכימת עד כמה נחוץ להוסיף הצללה ברחובות לפי מצב ההצללה הממוצע ושיעור השימוש בתחבורה הציבורית בשעות היום תקציר כיצד להבטיח נגישות אקלימית לתחבורה ציבורית?
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==