18 יעל רונן, נורית אלפסי, רחל קטושבסקי על רקע נקודת המבט המסתמנת, הרואה בהתחדשות עירונית תהליך מתמשך של עירוניות בריאה ועמידה, המודל הדומיננטי בישראל נשען על הגישה הממשלתית של הריסת שכונות ישנות ולאחר מכן בנייתן מחדש ("פינוי־בינוי"), באמצעות הזמנת יזמים פרטיים להרוס ולבנות מחדש, מה שמאפשר להם למכור את הנכסים הבנויים הנוספים ובכך להרוויח מהפרויקט. מכיוון שמדיניות זו מעלה שאלות יסוד על קיימות ארוכת־טווח, מחקר זה בוחן את הפוטנציאל והאתגרים של התחדשות עירונית ללא הריסה בישראל. המחקר מבקש לזהות מסגרות חלופיות להתאמת מרקם המגורים לסטנדרטים עכשוויים, לרבות חיזוק סיסמי, מבלי לפגוע במרקם החברתי והתרבותי הקיים. במחקר זוהו חמישה חסמים מרכזיים המעכבים קידום התחדשות עירונית : נובע מהמודל הנוכחי, הדורש כדאיות כלכלית חסם כלכלי )1 ללא הריסה בישראל: ( גבוהה. שימור מבנים קיימים וחיזוקם הוא אתגר כלכלי, לעומת הריסה ובנייה מחדש; : מתייחס לתפיסות הציבור והרשויות בנוגע לערך הדיור הוותיק. חסם קוגניטיבי )2( ההעדפה הברורה לדירות חדשות ולמגורים במבנים גבוהים, הנתפסים כסמל סטטוס, משקפת את חוסר המודעות לערך התרבותי, הקהילתי והעירוני של שכונות : מתמקד באתגרים הטכניים של שיפוץ ושדרוג חסם הנדסי )3 ובניינים ותיקים; ( מבנים קיימים. למרות ההתקדמות הטכנולוגית, ישנו פער במודעות ובמיומנויות : מתייחס לפער חסם תכנוני )4( ; בשימוש בטכנולוגיות מתקדמות לשדרוג ולעדכון בין המדיניות הארצית המציעה פתרון אחיד, לבין הצורך להתאים תוכניות ייחודיות לכל שכונה, באמצעות שילוב של הריסה ושימור בהיקפים שונים של צפיפות. נוסף על כך, מדיניות התכנון בשנים האחרונות מכוונת לתוספת של יחידות דיור רבות, וגם תוכניות של ההתחדשות העירונית כפופות ליעד הזה ונדרשות לכלול תוספת : מתייחס למגבלות חסם רגולטורי )5 רבות של דירות בכל מתחמי ההתחדשות; ( ולקשיים הנובעים מחוקים, מתקנות וממדיניות שאינם מותאמים ואינם מעודדים פתרונות הכוללים שימור ושדרוג גם יחד. המחקר מציע מסגרת חדשה להתחדשות עירונית בישראל, תוך כדי שימת דגש על חשיבות שימור ושדרוג מבנים קיימים. גישה זו מחייבת שינוי מהותי בתפיסות מבוא 2
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==