56 יעל רונן, נורית אלפסי, רחל קטושבסקי מעניין לראות כי העדפות מגורים של המעמד הבינוני, בישראל כמו במקומות אחרים ) מראה כי תושבים בתל Shani, 2019( בעולם, משתנות גם בהתאם למקום. שני אביב, לדוגמה, מעריכים באופן ברור מגורים באזורים ותיקים של העיר ונמשכים לבתים ולשכונות שנבנו לפני עשרות שנים, בעוד תושבי באר שבע מפגינים העדפה ברורה למגורים בבתים חדשים ובשכונות חדשות. שני קושר את ההבדלים הגדולים בעמדות למצבן הירוד של שכונות פנים־עירוניות בבאר שבע אל מול ההתחדשות של המרחב הציבורי ושל מלאי הדיור באזורי מגורים מרכזיים בתל אביב. גם ) השוותה בין שכונות שיכון ציבורי שנבנו בתל אביב (רמת אביב 2024( , אופנהיים א') ובבאר שבע (שכונה ד'). שתי השכונות דומות במבנה ובטיפולוגית הבנייה, נבנו בערך באותו זמן ושתיהן סמוכות לאוניברסיטאות גדולות ומבוקשות. הודות למהלכי מדיניות שאפשרו שיפוץ, חיזוק והרחבה של הדירות הישנות, לצד ערכי הקרקע הגבוהים, זכתה רמת אביב א' להתחדשות מתמדת של הדיור לצד עיבוי וציפוף השכונה, והיא מציעה כיום דיור אטרקטיבי ומגוון מאוד. שכונה ד', לעומתה, מיועדת כבר שנים רבות להתחדשות באמצעות הריסה. השכונה איבדה את מרבית תושביה הוותיקים ויש בה שיעורים גבוהים של שוכרי דירות, סטודנטים ואחרים, והיא הולכת ומתבלה בהדרגה. אלפסי ופביאן מראים כי שימור מורשת עירונית בישראל, במקרה זה בעיר תל אביב־יפו, אינה מובנת מאליה, ומקורה במאבקים ארוכי שנים. דוגמאות כגון שימור יפו העתיקה והעיר הלבנה בתל אביב מדגימות כיצד קבוצות קטנות של "יזמים ) נאלצו לפעול דרך מאבקים פוליטיים Ideological Developers( " אידיאולוגיים ממושכים ולהתמודד עם התנגדויות מצד בכירים בעירייה, שהעדיפו פיתוח שאינו מגביל. יזמים המונעים ממניעים אידיאולוגיים ולא כלכליים גייסו משאבים אישיים והקימו בריתות לא פורמליות, שאפשרו להם לקדם רעיונות של שימור ערכים ). בהקשר של מרכז העיר תל Alfasi & Fabian, 2009( היסטוריים ותרבותיים אביב־יפו, המאבק אכן תרם לשינוי מדיניות העירייה, שתמרצה ועודדה תושבים לשכור ולקנות דירות באזור. נוסף על כך, הכרזת אונסק"ו על העיר הלבנה של תל אביב כאתר מורשת עולמי העלתה את קרנה בעיני תושבים ובעלי עסקים. במציאות אחרת, ייתכן שהיינו מצפים שהמדינה תגדיר באופן ברור ופורמלי מהם האתרים הראויים לשימור ברחבי הארץ ושאלו יהיו רבים במספר, בהתחשב במורשת ארוכת השנים על פני קרקע זו. בפועל, הגדרת אזורים לשימור בישראל תלויה במידה רבה בפועלן של קבוצות עצמאיות שמקורן אינו במסגרת הממסדית אלא ביוזמות פרטיות של בעלי השפעה ועמדה אידיאולוגית חזקה. תובנה זו מקבלת משנה חשיבות כאשר בישראל. בדומה למבנים ההיסטוריים 60 וה־ 50 מתבוננים במבני השיכון משנות ה־
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==