67 התחדשות בת־קיימה הפוטנציאל של התחדשות עירונית ללא הריסה אודי כרמלי, מהנדס העיר תל אביב, הדגיש כי שורש הבעיה נעוץ בתפיסה הנוכחית, שלפיה כל פרויקט נדרש לעמוד בפני עצמו מבחינה כלכלית, בניגוד למודל של מעורבות ממשלתית הכוללת מענקים, מיסוי והלוואות המאפשרות בין היתר שילוב של תועלות חברתיות. כרמלי הצביע על הצורך בשינוי התפיסה התרבותית הרואה במבנה חדש ערך עליון, והדגיש את חשיבות שימור "הריח העירוני" – הסיפור המקומי והקהילה. לעניין התפיסות הקוגניטיביות של הדיירים והתנגדותם לקבל דירות משופצות ולא חדשות, כרמלי הציע פתרונות אפשריים שמומשו בעיר תל אביב, כמו הסבת מבני המגורים הוותיקים לשימוש ציבורי ובנייה של דירות חדשות לצידם. פתרון נוסף הוא מתן דירות חדשות לדיירים הוותיקים במתחם המתחדש ושיווק הדירות הוותיקות, שעברו שיפוץ, לקונים מבחוץ. לטענתו, הכרזה על בניין לשימור מעלה את ערכו, ועם הזמן, גם הדיירים יבינו שמדובר בהשבחה משמעותית. דבריו מתקשרים אל החסם הקוגניטיבי באמצעות קריאה לשינוי ערכים חברתי־מרחבי: מהות ההתחדשות בעיניו אינה מסתכמת בחידוש הפיזי של המרחב, אלא בהכרה בערכים המקומיים – תרבותיים, היסטוריים וחברתיים – ובהעלאת ערכם והאטרקטיביות שלהם. מתוך כך מתאפשר גם שיפור התפקוד המרחבי. בכך הוא חושף את הפער בין הרציונל הכלכלי הצר לבין ראייה תכנונית הוליסטית, הרואה בבניין נשא של זהות ובמרחב העירוני – מערכת מורכבת של אלמנטים התלויים זה בזה. כמו כן, כרמלי מסמן את תפקידה המרכזי של המדינה בקידום צדק עירוני דרך התחדשות עירונית. נקודת מבט זו מציעה חלופות לפתרונות שמונעים משיקולי רווח יזמי בלבד ומדגישה את האיכות המרחבית. תומר גוטהלף, מתכנן מחוז דרום לשעבר, הדגיש את הצורך בחשיבה על אופי המקום בתכנון ההתחדשות והציע לקדם תפיסה של תמורות מינימליות ואחידות, עם מענקים ממוקדים לאוכלוסיות ספציפיות. באופן זה, התמורות האדירות שמקבלים כיום בעלי נכסים באזורי ביקוש יתאזנו אל מול אינטרסים עירוניים, החשובים לא פחות, במסגרת פרויקטים של התחדשות. הוא קרא לשינוי תרבותי בתפיסת האחריות של בעלי דירות בתחזוקת הנכס, ולמעבר ממדיניות של פתרון יחיד למגוון פתרונות המותאמים להקשר המקומי. דבריו של גוטהלף מחדדים את הסתירה בין המודל הקיים, שבו התחדשות עירונית נתפסת כאמצעי ליצירת ערך נדל"ני, לבין ראייתה ככלי של מדיניות ציבורית. הקריאה לאחידות בתמורות מדגישה את הפערים הקיימים כיום בין בעלי נכסים, ומבקשת לחתור להוגנות חברתית בתכנון. גוטהלף גם מעלה נקודה חשובה של אחריות פרטית: שינוי המנגנונים לא יספיק, אם לא ילווה בשינוי תרבותי ובנכונות של בעלי דירות להשקיע בתחזוקת נכסים ובחידושם.
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==