74 יעל רונן, נורית אלפסי, רחל קטושבסקי • יש להשקיע בהכשרת מהנדסים, אדריכלים הדרכה והכשרה של מהנדסים: וקובעי מדיניות בתחום החיזוק המבני ושדרוגו. כמו סוגיות רבות שפתרונות מהפכניים נמצאו עבורן הודות למחקר ופיתוח, עידוד בכיוון זה צפוי להוליד שיטות יעילות וחשובות לעניין העמידות ההנדסית והחייאת המבנים הוותי־ קים. יש לוודא שפתרונות אלו יעמדו בתקנות המיגון הנדרשות, ואולי אף יהיו מחמירים יותר, כדי להבטיח שדרוג המבנים בהתאם לתקנים הנדרשים של בטיחות ונגישות. • – מומלץ לבחון מנגנון המחייב תחזוקה חיוב ואכיפה של תחזוקה תקופתית תקופתית של מבנים, לרבות החזיתות ומערכות התשתית שלהם. מנגנון זה יכלול הגדרת סטנדרטים מינימליים, קביעת מסגרת זמנים לביצוע שיפוצים, והגדרת האחריות של בעלי הנכסים. מענה לחסם התכנוני: • ת � יש לדרוש מהרשויות המקומיות להגדיר אזורי התכנון מותאם לכל שכונה:: חדשות מיוחדים, לרבות הנחיות לשימור המרקם הפיזי־החברתי ולבקרה על שינויים מבניים. מסגרת זו תכלול מגוון פתרונות, לרבות חיזוק, עיבוי, תוספת מבנים ושיפור רשת הרחובות. יושם דגש על התמקדות במאפיינים המקומיים והקהילתיים של כל שכונה, במטרה להיטיב עם מושגי עירוניות מקובלים ועם סוגיות חברתיות שהן חלק בלתי נפרד מההתחדשות. תמריצים ממשלתיים יותאמו להיקף השינוי בתשתיות ובמרחב הציבורי. • יש לפעול לפיתוח מיומנות בהכנת תוכניות תיאום בין שימור לצמיחה: עירוניות אשר יאפשרו שילוב בין ישן לחדש. כל פרויקט של התחדשות עירונית חייב לכלול את היכולת לשמור על האופי המיוחד של השכונה, הכולל גם את מרקמה הבנוי הוותיק, ולצידו – צמיחה, עדכון והתאמה. לכן, לצד מבני מגורים מעודכנים הנכללים במרקם הבנוי הוותיק, ניתן ואף כדאי לשלב בינוי חדש אשר יביא עימו שימושים עירוניים נוספים וצמיחה חברתית וכלכלית. כל זאת – לא במקום המרקם הקיים, אלא על בסיסו. • יש לחזק את המנגנונים הקיימים של שיתוף שיתוף הציבור בתהליכי התכנון: הציבור בתהליכי התכנון העירוני ולוודא שהציבור שותף לקביעת המדיניות התכנונית ולתכנון הפיזי של המרחב העירוני השייך גם לו. מוצע לשלב פלט־ פורמות דיגיטליות וטכנולוגיות מותאמות־אוכלוסייה שיאפשרו לציבור להיות שותף ולהשפיע על תכנון המרחב המתחדש.
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==