8 יעל רונן, נורית אלפסי, רחל קטושבסקי א. מבוא התחדשות עירונית נתפסת כתהליך מתמשך המאפשר שמירה על עירוניות בריאה , ומאז 20 וחסונה בכל מרקם עירוני באשר הוא. הרעיון התפתח במהלך המאה ה־ משמש סמל לצמיחה מחודשת של הפעילות הכלכלית, התפקוד החברתי ואיכות הסביבה באזורים עירוניים. מדיניות ההתחדשות העירונית עוסקת בהיבטים מרחביים רבים – פיזיים, כלכליים וחברתיים. על ההתחדשות העירונית להתרחב מעבר לאזור המקובל – מרכז העיר, לאמץ אזורים פרבריים, פנימיים וחיצוניים, ולהבטיח שכל תחומי מדיניות ההתחדשות העירונית יעלו בקנה אחד עם עקרונות פיתוח בר־קיימה. הספרות מבחינה בין אזורים שמתרחשים בהם שינויים תמידיים במגוון גדול של סקאלות ועל ידי שחקנים עירוניים מסוגים שונים, לבין אזורים המכונים "אנטי־אדפטיביים". במרבית חלקי העיר, מתרחשת התאמה מתמדת של מבנים ותשתיות כתגובה לשינויים טכנולוגיים, חברתיים וכלכליים, אך שכונות תהליך אנטי־אדפטיביות מתקשות להתעדכן ולהשתנות. שכונות כאלו ניכרות ב שלהן (הן מתוכננות במלואן בידי מתכנן יחיד או קבוצה מתואמת של התכנון האופייני (מבנים עיצוב המרחבימתכננים, מוקמות ומאוכלסות בהינף אחד) וב גדולים וזהים, שטחים פתוחים רבים, מספר מועט של כניסות אליהן ויציאות מהן, ייעוד יחיד – מגורים, והפרדה בין המגורים למבני המסחר והציבור). בישראל, מרבית והשכונות 20 של המאה ה־ 60 וה־ 50 השכונות שהוקמו על ידי המדינה בשנות ה־ ואילך מתאימות לדגם האנטי־אדפטיבי. 90 שנבנות בכל רחבי הארץ משנות ה־ מחקרים מראים כי יכולתן להתעדכן ולהתאים את המבנים והתשתיות שלהן לצרכים משתנים היא נמוכה במיוחד. ההתחדשות העירונית בישראל מתבצעת בעיקר באמצעות הריסה ובנייה מחדש של מתחמים ושכונות, מקודמת על ידי המדינה ונשענת על יזמים שרווחיהם נובעים ) מציעה Carmon, 2002a, 2002b( מתוספת יחידות הדיור. בשונה מכך, כרמון . הגישה נוסתה במקומות האסטרטגיה האורגנית לחידוש הסביבה העירוניתאת תקציר 1
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==