זמנים - רבעון להיסטוריה אוניברסיטת תל-אביב האוניברסיטה הפתוחה מרכז זלמן שזר זמנים - רבעון להיסטוריה

גידי בוהק

 

מפגשים בין-תרבותיים במאגיה העתיקה

באיזו מידה מוכנה תרבות אחת ללמוד מתרבות אחרת, לשאול ממנה או לחקות אותה? זוהי אחת השאלות המרכזיות המתעוררות לגבי כל תקופה היסטורית, שבה נוצר מגע קרוב בין שתי תרבויות. במקרים רבים האמונה הדתית היא שחיזקה את רגשי העליונות של הקבוצה האחת על פני האחרת, ושימשה לפיכך מחסום בפני שאילה תרבותית. אולם, כפי שמראה גידי בוהק, דווקא בתחום הפרקטיקות המאגיות - השיטות והאביזרים שנועדו לפתור באמצעים על-טבעיים בעיות אנושיות אוניברסליות (מחלות, שברון-לב, אויבים, פגעי טבע ועוד) - היו בני תרבות אחת מוכנים לאמץ לעצמם את הסודות והכלים של התרבות האחרת, גם אם נחשבה בעיניהם נחותה או פסולה מבחינות אחרות. הדוגמאות שהוא מביא לקוחות מן השאילה ההדדית (אך א-סימטרית) בין התרבות היהודית לתרבות היוונית והרומית בעולם העתיק.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 100 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן

נאוה סביליה שדה

 

מפגשים מיתולוגיים

מפגש חניכה וטקס מעבר, מפגש פרֵדה בין רעיה לחייל היוצא לשדה הקרב, מפגש בין אדם ליצורים שהם ספק-חיה ספק-אישה, מפגש והתמזגות של האדם והאל – אלה הם כמה מן האירועים הדרמטיים המתוארים בספרות היוונית ומוצגים בציורי כדים ובפסיפסים ששרדו מן התרבות הקלסית. מפגשים אלה מבטאים את מנעד הרגשות, השאיפות והתשוקות שייחסו בעולם העתיק לגברים ולנשים, לבני-אנוש ולבני אלים. נאוה סביליה שדה בוחנת כמה דוגמאות של ייצוג מפגשים כאלה ומסבירה את משמעותם לבני תקופתם.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 100 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן

אלינֹער ברקת

 

הצופן המקראי:


מסרים חבויים בקטעי פסוקים בתוך מכתבים מן הגניזה

הכמות העצומה של מכתבים שהשתמרה בגניזת קהיר מעידה, שהיהודים שחיו בקהילות מפוזרות על פני המרחב האסלאמי קיימו ביניהם קשר אינטנסיבי ורצוף באמצעות מכתבים וחיבורים ואף השתמשו באותו עולם מושגים ובאותם כלים אינטלקטואליים. ריבוי המכתבים והכותבים מעיד אף על מידה רבה מאוד של אוריינות בקרב היהודים בתקופה זו. אלינֹער ברקת דנה באחד האמצעים המקובלים ביותר אצל היהודים בתקשורת הפנימית ביניהם, והוא הצופן המקראי. היא מראה עד כמה היה רווח השימוש בו במשך תקופה ארוכה, בסוּגות שונות של כתיבה ברחבי הפזורה היהודית במרחב באסלאמי ובקרב כותבים ונמענים מכל שכבות החברה היהודית.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 100 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן

רם בן-שלום

 

נזירים ויהודים:


המנדיקנטים בעיניו של יצחק נתן

מסדרי הנזירים "היחפנים", שהוקמו במאה השלוש-עשרה, הצטיירו בהיסטוריוגרפיה היהודית בעיקר כרודפי יהודים ומסיתים נגדם. מקרבם קמו הדרשנים שהיו משסים את ההמון בקהילה היהודית, מקרבם באו האינקוויזיטורים, עמם נמנו בדרך-כלל התאולוגים שניהלו את הפולמוסים הקשים עם חכמים יהודים. אולם הדימוי של הנזירים הללו, ואפילו של הדרשנים-המטיפים מביניהם, בעיני היהודים בני הזמן, לא היה בהכרח כולו שלילי. רם בן-שלום בוחן בקפידה חיבור של יהודי מפרובנס מן המאה החמש-עשרה, שמציג תמונה מורכבת ומפתיעה של הדימויים ההדדיים והיחסים בין יהודים עירוניים לשכניהם המנדיקנטים.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 100 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן

יצחק חן

 

הגִ'הַאד של קרל

צבאות שכבשו והכניעו עמים אחרים בשם דת מונותאיסטית נהגו תדיר להצדיק את הכיבוש בשליחות שהוטלה עליהם על-ידי האל להביא את האור והאמת לנכבשים ולהצילם מאבדון רוחני. אולם, "מלחמת קודש" והמרת דתם של הנכבשים בכוח הזרוע לא הייתה בהכרח האפשרות היחידה. בעולם האסלאם נהגו בתקופות שונות ובאזורים שונים במידה זו או אחרת של סובלנות כלפי לא-מוסלמים; בעולם הנוצרי היו תמיד אנשי דת, שהעדיפו את שיטת המיסיון ואת הניצור בדרכי נועם על הכפייה בכוח הזרוע. יצחק חן בוחן כאן דוגמא אחת בתולדות אירופה - מדיניותו הדתית של קרל הגדול כלפי הסקסונים במאה השמינית - ומראה כי אין להיחפז ולהסיק מסקנות ממסמך יחיד ששרד, וכי גם בפרשה זו נשמעו קולות שונים לגבי האופן שבו יש לנהוג בעובדי האלילים.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 100 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן

אמנון יובל

 

"כאילו נכתב אתמול"?:


רגישות, קולוניאליזם והקשרים היסטוריים

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 100 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן

ז'וזף-מארי דז'רנדו

 

תעודה: על התצפית בעמים הפראים

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 100 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן

יצחק לובלסקי

 

אדנות קולוניאליסטית:


המזכר של מקולי על החינוך ההודי

אליטה מקומית, שתהא מורכבת מ"הודים בדם ובצבע, אך אנגלים בטעם, דעות, מוסר ואינטלקט" - זו הייתה המטרה שהציב לעצמו הממשל הבריטי בהודו מן העשור הרביעי של המאה התשע-עשרה, בהשראתו של ההיסטוריון תומס בבינגטון מָקוֹלִי (Macaulay). יצחק לובלסקי מצביע על האופן, שבו גברה ההשקפה המתנשאת האירופית על השקפתם של חוקרי תרבויות המזרח, ועיצבה מערכת חינוך ואתוס, שזלזלה בתרבויות העתיקות של הודו וטיפחה את התרבות האנגלית בקרב ההודים, על מנת להוליכם אל מחוזות הקִדמה המערבית.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 100 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן

עמיר מינסקי

 

מהפכת הרגשות:


מסעות גרמנים בצרפת בעקבות המהפכה

שידוד המערכות שגרמה המהפכה הצרפתית הניב את הצורך בהמצאתה של שפה מושגית חדשה על מנת לתאר את השינויים שחלו בצרפת ובארצות שבאו תחת השפעתה. ספרות המסעות הגרמנית בעידן הפוסט-מהפכני, טוען עמיר מינסקי, עזרה לייצר שפה פוליטית כזו על בסיס המסורת של השיח הסנטימנטלי מאמצע המאה השמונה-עשרה. משום כך הפכה ספרות המסעות לכלי מרכזי בניתוח הגרמני של משמעות המהפכה כדגם לייצוא אידאולוגיה והשפעה בין-תרבותית קוסמופוליטית. אולם, חוסר-התוחלת ביישום עקרונות המהפכה כדי לממש אוטונומיה פוליטית גרמנית, במצב הפרדוקסלי של כיבוש צרפתי על אדמת גרמניה, הביא לחיפוש מודלים חלופיים להגדרה עצמית גרמנית - מעמדית ולאומית - בתחילת המאה התשע-עשרה.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 100 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן

יפעת וייס

 

"דבר בחיי לא הלך לאיבוד":


לאה גולדברג, חברתה מנוער וזיכרונות מגרמניה

הסופרת, המשוררת והמחזאית העברית, לאה גולדברג, עלתה לארץ בשנת 1935. מאז ועד מותה בשנת 1970 נמנעה מלשוב ולבקר בגרמניה, שבה חיה ולמדה בראשית שנות השלושים. בשנת 1962, בדרך מקרה, התחדש הקשר בינה לבין חברה ללימודים מימי ברלין, אילזבה הונקה פון פודווילס. על בסיס ההתכתבות הענפה בין השתיים בוחנת יפעת וייס, את רגשותיה של גולדברג - נערה יהודייה מליטא - אל אירופה בכלל ואל גרמניה, התרבות הגרמנית וחבריה הגרמנים בפרט, ושופכת אור חדש על סוגיה זו ביצירתה הספרותית של גולדברג.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 100 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן

יוסי מאלי

 

העידן של זמנים:


המהפכה התרבותית בהיסטוריוגרפיה החדשה

בעשור השנים שבין 1974 ל-1984 התחוללה במערב מהפכה היסטוריוגרפית - פריחה חסרת-תקדים בפרסום מחקרים חדשים על העבר וצמיחה של תפישות ואסכולות חדשות, אשר הפנו את הזרקורים אל תחומים בתולדות האנושות שהיו עד אז עלומים למדי. כתב העת זמנים החל להופיע בעיצומה של אותה תסיסה היסטוריוגרפית, ופרש בפני הקורא הישראלי את המגוון של הגישות החדשות ושל הגילויים המחקריים המעניינים ביותר. יוסי מאלי מנתח את התמורות שחלו במחקר ההיסטורי במערב מאז אמצע שנות השבעים, סוקר את האסכולות החדשות (שצמחו בחלקן כמרי נגד אידאולוגיות של הדור הקודם, על אף שהיו להן שורשים ותקדימים גם בחיבורים של היסטוריונים דגולים מן המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים), ובוחן את הנסיבות הפוליטיות והחברתיות שעיצבו את השקפות העולם של "ההיסטוריונים החדשים". בסקירה תמציתית פורש המאמר את הסוגיות החשובות ביותר בחקר העבר, שהעסיקו את ההיסטוריונים והלהיבו את קוראיהם, בשלושת העשורים שחלפו מאז החל זמנים לצאת לאור.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 100 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן

דיוקנו של היסטוריון

 

ריאיון עם פרופסור צבי יעבץ

פרופסור צבי יעבץ, חתן פרס ישראל בהיסטוריה לשנת תש"ן (1990), היה ממקימי אוניברסיטת תל-אביב ובמשך שנים רבות כיהן כראש החוג להיסטוריה כללית. אחת מיוזמותיו הייתה ייסודו של כתב העת זמנים בשנת 1979, במטרה להציג בפני הציבור המשכיל את מיטב המחקרים בהיסטוריה. ד"ר עדו יעבץ, בנו של צבי יעבץ, שמלמד במכון להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל-אביב וחוקר היבטים שונים בתולדות הפיסיקה במאה התשע-עשרה, ערך ריאיון עם אביו בחודש מאי 2007, במיוחד לקראת גיליון ה-100 של זמנים. הריאיון הוסרט והוקלט, והוא שמור בשלמותו באוניברסיטה הפתוחה. אנו מביאים כאן את עיקרי הדברים בעריכתו של פרופסור ירון צור.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 100 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן