זמנים - רבעון להיסטוריה אוניברסיטת תל-אביב האוניברסיטה הפתוחה מרכז זלמן שזר זמנים - רבעון להיסטוריה
     

יצחק חן ואיריס שגריר

הקדמה: הנאות הגוף וסבלות הנפש בדרך לישועה


המאמר מופיע במלואו בגיליון 118 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

 

אסיה ברזניאק

לאהוב בלי לדעת?


על תפישת המיסיון בביזנטיון ובמערב בימי-הביניים המוקדמים

ניצורהּ של כל אוכלוסיית אירופה היה תהליך ממושך, שהושג בהדרגה, הן על-ידי המרת דת שהשליטים כפו בכוח והן בזכות פעילותם המסורה של מיסיונרים רבים במרוצת ימי-הביניים המוקדמים. נזירים הפיצו את הבשורה במערב-אירופה, במרכזה ובצפונה; מיסיונרים מביזנטיון הביאו את הנצרות לדרום אירופה ולמרחב הסלאבי. אסיה ברזניאק, באמצעות שני טקסטים מן המאה התשיעית, שהגישו את הבשורה הנוצרית בשפות המדוברות, בוחנת את הבדלי הגישות בין המיסיונרים המזרחיים והמערביים, ומבהירה כיצד היה אפשר בכל זאת להנחיל לעמים שלמים בתהליך מהיר למדי אמונה שלמה ואהבה לישו כמושיע.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 118 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

 

יובל הררי

חלום, מלאך ואוצר:


על לחש לשאלת חלום בגניזת קהיר

לקריאת המאמר במלואו לחצו כאן

 

נעמה כהן-הנגבי

ריפוי כאב וכאב מרפא:


רופאים ומוודים כותבים על כאב ורגשות

האם כאב הוא עניין גופני, שבו צריך לטפל הרופא, או שמא הוא עניין של הנשמה ולפיכך בתחום סמכותו של כוהן הדת? האם הוא דבר רע, שצריך להימנע ממנו ולהירפא ממנו מהר ככל האפשר, או שמא הוא ביטוי לחרטה ולחזרה בתשובה ולפיכך צעד הכרחי לכפרת עוונות? נעמה כהן-הנגבי בוחנת טקסטים רפואיים ותאולוגיים מימי-הביניים ועומדת על ההתפתחויות שחלו בשימוש במושג "כאב" ו"כאב הנפש". ההתפתחויות הללו מעידות, לדבריה, על שאיפתם של רופאים ושל כוהנים-מוודים בשלהי ימי-הביניים להעמיד עצמם כמי שדואגים ואחראים להלכי הרגש של הציבור, ולהרחיב בכך את סמכותם בתחום זה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 118 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

 

אסף פינקוס

תוקפנות חזותית:


אלימות וקדוּשה באמנות בגרמניה של המאה הארבע-עשרה

האם היו הצופים באירופה של שלהי ימי-הביניים אדישים יותר מבני תקופות אחרות למחזות של אלימות ואכזריות? מדוע בחרו פַּסלים גרמנים במאה הארבע-עשרה להמחיש את שיטות העינויים וההריגה של הקדושים המעונים (המרטירים) בצורתן הברוטלית ביותר? אלה הן כמה מן השאלות שמציג אסף פינקוס. הוא בוחן סוג אחד של אמנות חזותית בימי-הביניים, שלא זכה עד כה לדיון מספיק בספרות המחקר, ובו מוצגת האלימות כבעיה מוסרית בפני עצמה, בלי לקשור אותה לייסוריו של ישו ולרעיון הנוצרי של סבל למען ישועה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 118 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

 

אפרים שהם-שטיינר

שֵד, חיגר וקברו של קדוש


יהודים מבקשים מרפא בקברי קדושים נוצרים

נוכח מוגבלותם של האמצעים הרפואיים בימי-הביניים (ואף בתקופות מאוחרות יותר), נהגו בני אירופה (כמו ביבשות אחרות) לבקש מרפא באמצעים מאגיים ונִסיים. פולחן הקדושים ושרידי הקדושים, שטיפחה הכנסייה הקתולית בימי-הביניים, היה מלווה בתעמולה נמרצת בדבר יכולת הריפוי של האתרים והחפצים הקשורים בקדושים. האם התפתו גם יהודים לבקש רפואה למחלתם או מזור לנכותם מידי קדושים נוצריים? אפרים שהם-שטיינר מוכיח, על סמך הביקורת שנמתחה על התופעה בספרות היהודית בת אותו הזמן, שהיא לא הייתה בלתי-ידועה, לפחות בקרב יהודים שנמצאו בשוליה של הקהילה. עובדה זו מצביעה על המורכבות ועל ריבוי הממדים של הקשרים בין יהודים לנוצרים ועל הקִרבה הגדולה בין החברה היהודית לחברה הנוצרית.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 118 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

 

אביטל דוידוביץ'-אשד

בין קליעה לכליאה:


על שיער ובתולים בתרבות היהודית באשכנז בימי-הביניים

בכל התרבויות ובכל הזמנים היו לשער הראש ולאופן סידורו משמעויות שונות ומגוונות (ועמדו על כך מחברי המאמרים בגיליון המיוחד של זמנים [גיליון 111, קיץ 2010]). אביטל דוידוביץ'-אשד מציעה פרשנות מורכבת - הלכתית, תרבותית ואנתרופולוגית - למנהגים היהודיים באשכנז בימי-הביניים הקשורים בטיפול בשערה של הכלה הבתולה. מנהגים אלה משקפים את המשמעויות המגוונות שיוחסו לבתולים הנשיים ואת חשיבותם הייחודית בתרבות היהודית האשכנזית. בד בבד הם מעידים על מצע תרבותי שהיה משותף לחברה היהודית ולחברת הרוב הנוצרית.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 118 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

 

דודו רוטמן

משפט השמים בסיפורי עם עבריים מימי-הביניים


בעת העתיקה ובימי-הביניים, במקרים של חשד למעשה פשע ללא עדים, נהגו באירופה לעתים להעמיד את החשודים ל"משפט האל" באמצעות מבחן ("אוֹרְדָלְיוּם"), במים או במכוות אש, על סמך ההנחה, כי האל יתערב ויסמן בבירור אם החשוד אשם או חף מפשע. האם גם יהודים באירופה נקטו שיטה זו להוכחת חפות או אשמה? דודו רוטמן מראה, כי גם אם היהודים נמנעו מלערוך טקסים כאלה הלכה למעשה, הם לא נרתעו מלכלול הצעות למבחנים שכאלה - לרבות באמצעים מוזרים או בלתי-אפשריים במציאות באירופה דאז - בסיפורי עם על פרשות ניאוף, כישוף וקניבליות.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 118 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

 

דב סטוצ'ינסקי

ההתפשטות האיברית והתגבשותו של "פאוליניזם פוליטי"


בעידן התגליות והכיבושים, משלהי המאה החמש-עשרה ובמאות השש-עשרה והשבע-עשרה, רווחו בספרד ובפורטוגל תפישות משיחיות-מילנריות. בשתי המדינות נכתבו חיבורים על היותם של הספרדים או הפורטוגלים בני העם הנבחר, יורשיו של עם ישראל המקראי, שמוטלת עליו השליחות להפיץ את הנצרות בארבע קצות תבל. דב סטוצ'ינסקי רואה בתפישות הללו גלגול נוסף של "פאוליניזם פוליטי", כלומר אימוץ הרעיון האוניברסליסטי של פאולוס, "השליח אל הגויים", והפקדת השליחות בידיה של אותה ממלכה שירשה את המעמד של העם הנבחר. ביטוייו של "הפאוליניזם הפוליטי", שהתגבשו באיבריה בשלהי ימי-הביניים ובראשית העת החדשה, קוראים, לדעתו, תיגר על הפרדיגמות המקובלות במחקר בנוגע לאידאולוגיות של השתייכות פוליטית באירופה לפני התגבשותה של הלאומיות המודרנית.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 118 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

 

סנאית גיסיס

ייצוגים חזותיים של "גזע" במאה השמונה-עשרה


התפישה שרווחה במדעים, ולפיה האנושות נחלקת לגזעים וכל יחיד המשויך לאחד מהם נושא בהכרח תכונות שאינן ניתנות לשינוי, החלה להתגבש באירופה בשלהי המאה השמונה-עשרה. סנאית גיסיס טוענת, כי אחד המאפיינים של השיח על הטבע החי, ובייחוד על הצומח, היה מיון לקטגוריות של המגוון, שהתגלה במלוא עושרו בשיאה של תקופת ההתפשטות הקולוניאלית. השיח על החברתיות והציביליזציה של המגוון האנושי, שנפוץ בספרות המסעות, נבלע בשיח על הטבע החי, ובני-אדם מוינו ויוצגו באותן דרכים כמו הצומח. את הראיות לטיעון זה היא מציגה באמצעות השינויים שחלו בייצוגים החזותיים של מגוון בני-האדם במרוצת המאה השמונה-עשרה ועד ראשיתה של המאה התשע-עשרה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 118 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

 

אסף מונד

1929: שנה בחייו של אביגדור המאירי,


"רמרק שלנו"

השגעון הגדול, הרומן העברי שבו תיאר אביגדור המאירי את חוויותיו כקצין בצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה, יצא לאור באותה שנה שבה ראה אור התרגום לעברית של רומן המלחמה הנודע של אריך מריה רמרק, במערב אין כל חדש - שני ספרים שנתנו ביטוי נוקב לזוועות של "המלחמה הגדולה". הצלחת הרומן של אביגדור המאירי, מסביר אסף מונד, הגיעה בד בבד עם קריסתו הסופית של "הקומקום", התאטרון הסאטירי שהקים שנה אחת קודם. שנת 1929 הייתה אפוא שנה גדושה באירועים, אכזבות והצלחה (ואולי אף אהבה אסורה) בחייו של המשורר והסופר היהודי ההונגרי, שהיה אחת הדמויות המעניינות והצבעוניות בבוהמה של תל-אביב בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 118 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

 

צבי טאובר

הפילוסוף והגנרל:


שיחה בין הרברט מרקוזה למשה דיין

המאמר מופיע במלואו בגיליון 118 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

 

תעודה

פרוטוקול השיחה בין הפילוסוף הרברט מרקוזה לשר הביטחון משה דיין ב-29 בדצמבר 1971


התעודה מופיעה במלואה בגיליון 118 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן