רשויות מקומיות נמצאות בחזית ההתמודדות עם שינויי האקלים, אך הן ניצבות בפני חסמי מימון משמעותיים המגבילים את יכולתן להיערך לאתגרים הצפויים. חסמים אלה כוללים אוטונומיה פיסקלית מוגבלת, מגבלות חוקיות נוקשות על גיוס חוב וקושי בהערכת הערך הכלכלי של השקעות לחיזוק החוסן ולהיערכות. מסמך מדיניות זה בוחן מנגנוני מימון חדשניים שיכולים לסייע לרשויות המקומיות – ובייחוד בישראל – לסגור את הפער ההולך וגדל בין הצרכים הנוגעים להיערכות לשינויי האקלים, לבין המימון הקיים. המסמך סוקר כלים פיננסיים, החורגים ממודלים תקציבים שגרתיים (מימון ציבורי), לרבות אגרות חוב (אג"ח) ירוקות ואקלימיות, מימון המונים ממוקד-מקום, שותפויות ציבוריות-פרטיות,(PPPs) מנגנוני ביטוח והעברת סיכונים, שווקי אשראי מקומיים, מימון משולב (blended finance), אסטרטגיות מימון מאוגם או מרוכז (bundled finance) וקרנות לאומיות להסתגלות.
בהסתמך על פרקטיקות בינלאומיות מיטביות ועל המאפיינים המוסדיים והפיסקליים הייחודיים של הרשויות המקומיות בישראל, המסמך מזהה פערים מתמשכים המגבילים את יכולתן של רשויות לגייס מקורות מימון מגוונים. המלצות המסמך מדגישות את הצורך ברפורמות רגולטוריות להרחבת הגישה לאג"ח ירוקות ולמימון משולב, יצירת מסגרות המאפשרות מימון המונים מבוסס השקעה, והקמת מנגנוני מימון מרוכז באמצעות אשכולות אזוריים של רשויות מקומית. במקביל, המסמך ממליץ על חיזוק האיתנות הפיננסית של הרשויות, הנהגת שקיפות בדיווחים פיננסיים, ותוכניות לבניית יכולות לניהול כלים פיננסיים מורכבים.
באמצעות הבטחת העברות תקציביות רב-שנתיות יציבות, מינוף שותפויות עם משקיעים פרטיים, פילנתרופיים וקהילתיים והקמת פלטפורמות אזוריות למימון בקנה מידה רחב, רשויות מקומיות תוכלנה להבטיח מסלולים בני-קיימא, הוגנים ויציבים יותר למימון פעולות הסתגלות ארוכות טווח, ולהקטין את התלות בתקציבי ממשלה מוגבלים. ממצאי המסמך מדגישים כי סגירת פערי המימון דורשת לא רק כלים פיננסיים חדשניים, אלא גם רפורמות מוסדיות ושיתופי פעולה בין-מגזריים שיתרגמו את החדשנות הפיננסית לאסטרטגיות חוסן אקלימי ממוקדות קהילה.