גיליון 152

נירית בן־אריה דבי / קדושות ומגפות באיטליה: קלרה הקדושה מאסיזי וקתרינה הקדושה מסיינה

ערים איטלקיות בשלהי ימי הביניים ובתקופת הרנסנס התמודדו תדיר עם מגפות ומוות שפשטו בהן וזרעו פחד וחרדה קיומית בקרב אנשי דת בפרט ובקרב הציבור בכלל. כדי להתמודד עם החרדות, אנשי דת מצאו נחמה בדמויותיהן של קדושות שנתפסו כבעלות יכולות להגן מפני המגפות. קלרה מאסיזי וקתרינה מסיינה הן שתי דוגמאות לכך: הראשונה בזכות כוחה הסמלי והשנייה בשל אישיותה הייחודית ומעשיה בפועל – היא ריפאה חולים והצילה גוססים. נירית בן־אריה דבי מראה כיצד תפקידיהן המגוונים כקדושות המצילות ממגפות באו לידי ביטוי בייצוגים החזותיים שלהן.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 152 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

יוסי ציגלר ואיריס שגריר / הדו־קרב האחרון: קולנוע, היסטוריה ו"מי טוּ"

עד כמה סרטים על אירועים היסטוריים נאמנים למציאות של התקופה שהם מייצגים? נראה שדווקא הסרט הדו־קרב האחרון, שיצא לאקרנים ב־2021, ממחיש בצורה מדויקת היבטים רבים שהיו אופייניים לצרפת של המאה הארבע־עשרה. עם זאת הסרט מייצג גם את התקופה שבה הופק ואת הרגישויות החברתיות של ימינו. צפייה בסרט מאפשרת ללמוד הן על מוסכמות ימי־ביניימיות והן על המבט המודרני עליהן.

למאמר המלא לחצו

כאן. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

ערן שלו / ״מערכת הכוכבים האמריקנית החדשה״: ממלכי השמש ועד לעליית כוכב הסלבריטי בארצות הברית

בעולם הטרום־תעשייתי הושפעו חייהם של בני האדם בעיקר ממחזורי האור והחושך. בשמיים נטולי זיהום אור היה אפשר לראות בבירור את הכוכבים, להכירם ולהסתמך עליהם. לכן השימוש במטפורות קוסמולוגיות היה נפוץ ורב־משמעויות לפני עלייתה של התאורה החשמלית. עם יצירתה של הרפובליקה האמריקנית סיפק שיח אסטרונומי ייצוג חזותי למשטר הפדרלי החדש. ארצות הברית תוארה מראשיתה כ׳מערכת כוכבים חדשה׳ שהתאפיינה כהרמונית, שוויונית ודמוקרטית, וככזו שהנה חלק מהסדר הקוסמי ומהטבע. האסטרונומיה הפוליטית הזו אפשרה לדורות של אמריקנים לייצג באופן גרפי את ברית המדינות על גבי מטבעות ושטרות, וכמובן על הדגל האמריקני, אך גם לנתח ולהבין טוב יותר את מרכיביו של משטר ייחודי זה ואת מהותו.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 152 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

אורי ארמן / בין זהות לאחרוּת: זמרי אופרה יהודים בבריטניה במאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה

אופרה היא מופע דרמטי־מוזיקלי ייחודי המסוגל להשפיע באופן עמוק על מאזיניו, תוך שהוא מפגין לראווה את הקול העוצמתי של הזמר או הזמרת. בבריטניה של סוף המאה השמונה־עשרה, האופרה והתיאטרון שימשו מוקד לבחינה מחודשת של הזהות הלאומית וגבולותיה, ובהקשר הזה שאלת זהותם של הזמרים נהייתה מרכזית. הקריירות של זמרי אופרה יהודים, כמו מייקל לאוני, האחיות אברמס וג'ון ברהם, היו מוקד לשיח ציבורי אינטנסיבי שביקש לבחון את מקומם של היהודים בחברה דרך עמידה על טיב קולם. ניתוח השיח הציבורי סביב הקול היהודי באופרה פותח צוהר להבנת עולמם ותפיסותיהם התרבותיות של בריטים בני התקופה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 152 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

אלון שב / גריגורי קומפנייץ ורביעיות כלי הקשת הנשכחות בתקופת המנדט

בשנת 2021 בוצעה, לראשונה מזה 65 שנה, היצירה רביעיית כלי הקשת מס' 1 של גריגורי (צבי) קומפָּנֶיֶיץ (1959-1881) על ידי רביעיית כרמל. מלאכת שעתוק היצירה, שתוויה שרדו באופן חלקי בלבד, והשמעתה לקהל חושפת גם את סיפורו של ההרכב שביצע אותה במקור – הרביעייה הארצישראלית ע"ש יואל אנגל. כמו היצירה, גם הרביעייה עצמה נעלמה במשך עשורים מעיני החוקרים. סיפורה של הרביעייה המובא כאן פותח צוהר לסצנת המוזיקה הקאמרית בימי המנדט ומראה גם את המתחים הסגנוניים בתרבות המוזיקלית בפלשתינה־א"י.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 152 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

אודי כרמי ומשה לוי / "זירהטרון זה לא היכל התרבות": תרבות עממית בעשור הראשון למדינה

בערב יום ראשון 14 במאי 1950 התקיימה הופעת הבכורה של הקרקס הישראלי הראשון – ה"זירהטרון". תוכניתו המגוונת והקלילה, ריחות בעלי החיים וניחוחות דוכני הממתקים הזכירו לרבים מהצופים את ילדותם בחו"ל והעניקו להם אתנחתה זמנית ממצוקות היומיום במדינה החדשה. את הזירהטרון הקימו חיילים משוחררים ונכי מלחמת העצמאות. הקרקס התארגן כקואופרציה, פעל במהלך העשור הראשון לקיומה של המדינה ונסגר בשנת 1959. מאמר זה דן בקורותיו של הזירהטרון ובמקומו הייחודי כאזור ניטרלי תרבותית (טֵרָה נוּליוּס), שלא איים על התרבות הישראלית ה"תקנית".

המאמר מופיע במלואו בגיליון 152 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

עתליה שרגאי / קאובויז, אינדיאנים, יזמים ונטורליסטים: היסטוריה של יצירת זהות בקרב מהגרים מארצות הברית שחיו בטבע של קוסטה ריקה

בשנים האחרונות גובר העיסוק בקשר שבין הבניית זהות ופרקטיקות סביבתיות. מקרה בוחן ספציפי הוא יער הגשם בקוסטה ריקה והדרכים שבהן שימש אתר לגיבוש זהות בקרב מתיישבים מארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה. עדויות בכתב ובעל פה מצביעות על השינוי בתפיסה העצמית של המתיישבים: בשנות החמישים הם ראו את עצמם כקאובויז בעלי ערכים נעלים, המשחזרים את כיבוש הסְפר הצפון אמריקני, ואילו מאמצע שנות השבעים הם התרחקו מפרקטיקות של עיבוד הקרקע ומשׂיח הקִדמה ופנו לשימור היערות. כך הפכו המתיישבים, לפחות בעיני עצמם, לשומרים אלטרואיסטים והרואיים של גן עדן אבוד כמעט. סיפורם של המתיישבים האמריקנים בקוסטה ריקה שופך אור חדש על היחס לסביבה הטבעית ועל גיבוש הזהות בקרב האוכלוסיות המהגרות, ועל הקשר בינם ובין השינויים התרבותיים והפוליטיים בתקופת המלחמה הקרה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 152 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

זמנים - גיליון מספר 152

זמנים 152