10 המפגש בין האיטיות של עיר תחתית א' לתקריבים המהירים של עיר תחתית ב' יוצר חוויה סוריאליסטית, כמעט עתידנית: המצלמה חודרת לגלגלי המכונה, ל"קרביים", וידיים לא מזוהות המתקרבות לקרבי המכונה המסוכנות יוצרות מתח. זהו דימוי של עמל ושל יזע הטעון בחושניות החומר והתנועה – מחווה לעובדי הצווארון הכחול. העבודות עיר תחתית א' ועיר תחתית וב' פועלות כצמד מנוגד ומשלים: עיר תחתית א' מאופיינת בצילום לונג שוט בזווית רחבה המתקדם באיטיות, כסורק, ופונה אל האופק, כשהמעבר בין חלל אדריכלי למשנהו מתאפיין בתנועת דולי אין, כזו שמכניסה אותנו למסדרונות והמעברים בין הבניינים. לעומת זאת, עיר תחתית ב' מאופיינת בצילומי תקריב, בתנועה מהירה ובחיתוך. אלו הם שני סוגים שונים ומובהקים של צילום וקצב. הכפלת השוטים לארבעה מסכים יוצרת מערכת קליידוסקופית של דימויים המופיעים ונעלמים ושוב ושוב, המעוררת בצופים ציפייה: מה יופיע? מה ייעלם? מה ישתקף מחדש? : שיטוט המצלמה על גבי רחפן במרחבים התת־קרקעיים של האו"פ מזכיר את ה"משוטט" שפת המצלמה ): דמות המשוטטת בעיר, סופגת מראות 1867–1821( ) של המשורר הצרפתי שארל בודלר Flâneur( וקולות ומוצאת יופי בריבוי. כך גם אצל דה־קאלו: המצלמה אינה כלי ניטרלי אלא איבר חווה, חושב, מתנועע. היא שבה לאותו נושא מכיוונים שונים, כזרימה שאינה מפסיקה, כמו מחשבה או הרהור נוספים על מקום ועל זמן. גם ההפרעות והשיבושים נעשים חלק מהקצב. חלק שני : וידיאו בעשרה ערוציםראיונות בגלריית העמודים מוקרנים עשרה ראיונות עם אנשי האוניברסיטה הפתוחה: מאדריכלית המבנה עדה כרמי־מלמד ונשיא האו"פ פרופ' ליאו קורי ועד עובדים וסטודנטים. החוויות, האידיאולוגיות והתפיסות של המרואיינות והמרואיינים מופיעות על המסכים כמפגש מטאפורי בינם לצופים ובינם לבין עצמם. הראיונות מייצגים בחירה מגוונת שאין בה מערך היררכי אלא מבט אנושי הכולל הערכה והשראה לצד ביקורת ותחושה מורכבת, בעיקר סביב המרחב האדריכלי הנחווה לעיתים על ידי המשתמשים בו כמעצים ולעיתים כמעורר מורכבות ואי נוחות. עבור דה־קאלו, המבנה עצמו מגלם היררכיה בין העולמות: העליון והתחתון, פני השטח והמעמקים. הראיונות מתכתבים ישירות עם דימויי "עיר תחתית א' ו־ב'": כשאחד המרואיינים מספר שהעובדים הרגישו צורך להדביק טפט של שמיים ושל צמחייה כדי להכניס תחושה של טבע לחללי העבודה התת־קרקעיים – בווידיאו שעל קיר הבטון ממול מוקרן דימוי הטפטים הללו; כשמרואיינת נוספת אומרת שהולכים לאיבוד במסדרונות – מוקרנים המסדרונות וכן הלאה. דברי המרואיינים והמרואיינות ודימויי הווידיאו משתקפים זה בזה. שני העולמות: העליון והתחתון, אינם אפוא רק תיאור גיאוגרפי של מעל לפני השטח ומתחתיהם; הם מהדהדים את המתח המתמשך בין האדריכלות לקיום האנושי שבתוכה, בין החומר לאדם ולרגשותיו. המבנה שתכננה עדה כרמי־מלמד מחומרים מקומיים: אבן, עץ, בטון ואור, מציע תפיסה של יציבות, של
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==