הקמת השוק הערבי המשותף וכישלונו: הממד הפוליטי והקשר לישראל

לימור לביא

הקמת שוק ערבי משותף (שע"מ) היא סיסמה שאינה יורדת מסדר היום הציבורי בעולם הערבי. מאמר זה עוסק בעיקר בנסיבות הפוליטיות להקמתו של השוק ובסיבות לכישלונו, מאז הועלה הרעיון לראשונה בראשית שנות החמישים ועד שקיעתו בראשית שנות השבעים של המאה העשרים. טענתי המרכזית היא, כי אחד המניעים העיקריים שדחף את רעיון השע"מ היה החשש מישראל ומניסיונות השתלבותה באירופה. השע"מ הוקם על קרקע האידאולוגיה הפאן-ערבית כדי לסכל את מאמצי הצטרפותה של ישראל לשוק האירופי המשותף, שהוקם בשנת 1957, כצעד במסגרת החרם הכלכלי שהטילו עליה מדינות ערב. הזיקה בין התפתחות השע"מ לבין התקרבות ישראל לשוק האירופי מסבירה גם את כישלון השע"מ. השע"מ לא נחל הצלחה משום שנשען מראש על בסיס כלכלי רופף. הוא הלך והתפוגג עם התרופפות החרם הערבי ועם התפכחותו של העולם הערבי מרעיונות הנאצריזם החל בנפילת קע"מ וכלה בתבוסת מדינות ערביות במלחמתן בישראל ב-1967. על כך נוספו המתיחויות הפוליטיות בין המדינות הערביות, שהשפיעו על יחסיהן הכלכליים, וירידת מעמדה האזורי של מצרים, הדומיננטית בשע"מ, לעומת מדינות הנפט, שרובן לא לקחו חלק בשע"מ.