אביב בדמשק: המאבק המתחדש על סוריה

אייל זיסר

באמצע מרס 2011 הגיע "האביב הערבי" גם לסוריה. למרות יד הברזל שהפעיל המשטר הסורי נגד המתקוממים, הוא כשל בניסיונו לדכא את המחאה. עם זאת עלה בידו לשרוד את גליה הראשוניים של המחאה ולשמור על לכידותו. התוצאה הייתה, שסוריה הלכה ושקעה בביצה טובענית של מאבק עקוב מדם ובלא הכרעה.
פרוץ האביב הסורי בישר את קִצו של עידן ממושך בן למעלה מארבעים שנה, שבמהלכו נתפסה סוריה כמדינה יציבה, בעלת משטר ריכוזי איתן, הממלאת תפקיד פעיל ואף מרכזי במרחב שסביבה. המציאות החדשה בישרה בעבור סוריה חזרה לעבר, אל רבע המאה הראשונה לקיומה, אשר התאפיינה כזכור בחולשה מדינתית, בחוסר יציבות פוליטית, בתהפוכות שלטוניות תכופות ובמעורבות זרה בענייניה של מדינה זו.
מאמר זה מתמקד בבחינת מקורותיה ושורשיה של המהפכה הסורית ובסקירת שלביה הראשוניים, שבמוקדה המעבר ממחאת האיכרים למרי, מהפכה אלימה ולבסוף – מלחמת אזרחים.