50 אור קרסין | אחמד חג'אזי מממצאי המחקר עולה כי חלה התקדמות מסוימת ברשויות המקומיות בחברה הערבית בישראל בתחום ההיערכות למצבי חירום אקלימיים, בעיקר בהיבטי התגובה וההתמודדות בזמן חירום. עם זאת, נמצאו במחקר נקודות תורפה בולטות בתחומי המניעה, ההיערכות המוקדמת, התכנון האסטרטגי, שיתוף הציבור, פיתוח הידע הארגוני וחיזוק היכולת האדפטיבית של הרשויות. לאור זאת, מוצעות להלן מסקנות יישומיות והמלצות מדיניות מרכזיות: א. חיזוק האוטונומיה והיכולת המוסדית של הרשויות המקומיות נמצא כי תלות גבוהה בשלטון המרכזי, לצד ריכוזיות רגולטורית ותקציבית, מגבילות את יכולת הרשויות המקומיות לפתח מנגנוני היערכות גמישים ואדפטיביים. לפיכך, מומלץ לנקוט פעולות להרחבת סמכויותיהן של הרשויות המקומיות בתחום ניהול סיכוני האקלים, כדלקמן: • ליצור מנגנוני תקצוב ייעודיים וגמישים להיערכות אקלימית. • לעודד פיתוח יחידות מקצועיות ייעודיות לאירועי אקלים ולאירועי חירום ברשויות המקומיות. • לאפשר לרשויות המקומיות לערוך התאמות במנגנוני ההיערכות, באמצעות חוקרי עזר, בהתאם למאפיינים המקומיים. ב. מעבר ממדיניות תגובתית למדיניות מניעתית המחקר מצביע על כך שהרשויות מתמקדות בעיקר ב"כיבוי שרפות", ופחות במניעה, בצמצום סיכונים ובהיערכות ארוכת טווח. בהתאם לכך מומלץ: • ליישם תוכניות אב עירוניות להיערכות לשינוי אקלים, שהוכנו על ידי הרשויות. • לשלב יותר שיקולי אקלים בכל תוכניות הפיתוח העירוניות. • לבצע מיפוי ממוקד ועדכני של סיכונים אקלימיים, ברמת השכונות והתשתיות. • לפתח תוכניות אופרטיביות לצמצום הפגיעה באוכלוסיות מוחלשות. • להטמיע פתרונות מבוססי טבע ותשתיות ירוקות. מסקנות והמלצות מדיניות 6
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==