16 האדריכלות נתפסת בדרך כלל כמרחב יציב הנחווה מנקודת מבט אחת ובזמן מתקדם. אולם דה־קאלו מציעה לראות את המרחב כמתקיים בתוך משך, כלומר כחוויה הנבנית לאורך זמן, דרך חזרות, זיכרונות ותנועות חוזרות של מבט. הצופה אינו מתבונן עוד במרחב מנקודה אחת בלבד, אלא חווה אותו כסדרה של רגעים החודרים זה אל זה. כך ניתן לומר כי עבודתה של דה־קאלו מעניקה ביטוי חזותי לרעיון הברגסוני של הזמן כמשך. במקום זמן מדוד ולינארי, היא מציגה זמן חי, מרובד ודינמי, שבו רגעים שונים מתקיימים יחד ומעצבים חוויה מורכבת של זיכרון, של מרחב ושל תודעה. "קושרת שמיים וארץ" המתייחסת קושרת שמיים וארץבאסטרטגיה החזותית־אמנותית הזו משתמשת דה־קאלו בעבודה לבניין האוניברסיטה הפתוחה בתכנונה של האדריכלית כלת פרס ישראל עדה כרמי־מלמד, שבנייתו , שבו מציגה דה־קאלו את הפעילות עיר תחתית א'. העבודה מורכבת משלושה חלקים: 2004־ הושלמה ב , שבו היא מציגה תקריבים של הפעילות עיר תחתית ב'המתרחשת במרתפי בניין האוניברסיטה הפתוחה; המתקיימת במרתפים; וכן סדרה של עשרה ראיונות עם עובדים שונים באוניברסיטה הפתוחה – מנשיא דה־קאלו עיר תחתית ב'ובעיר תחתית א' האוניברסיטה, פרופ' ליאו קורי, ועד עובדי מנהל וסטודנטים. ב בוחרת דה־קאלו לחלק עיר תחתית ב'ובעיר תחתית א' משתמשת באופנים שונים בטכניקת החזרה. ב את מתחם האוניברסיטה הפתוחה בהתאם לחלוקה הפיזית של הבניין לשני עולמות: עולם עליון ועולם תחתון. העולם העליון הוא המקום שבו מתקיימות הפעילויות הייצוגיות והפרונטליות של המוסד: ההוראה בכיתות, הסמינרים, המעבדות, הגלריה והספרייה, וכן אגף הניהול הכולל משרדים וחדרי ישיבות. חלק זה . המבנה ממשיך 4 של הבניין מאופיין במבנה המשכי היוצר בחלקו המזרחי חזית קשיחה הפונה אל כביש ומתפתל, מקיף וסוגר שתי חצרות פנימיות. העולם העליון מהווה את חזותו הסימבולית של המוסד. מכאן ההשקעה הגדולה בחומריות הבניין ובטיב הגימור: חלק הארי של החזיתות מחופה אבן, ובחלקים אחרים מבצבץ בטון אדריכלי מעובד בקפידה. בדומה לפרויקטים אדריכליים אחרים שלה, כרמי־מלמד יוצרת כאן אדריכלות מבצרית ומסוגרת המשדרת סמכות והדר וצופנת בחובה עולמות פנימיים מורכבים ובמקביל מקנה לבניין כובד משקל. ביחסה לאוניברסיטה הפתוחה כמוסד בוחרת דה־קאלו דווקא להימנע מעיסוק בעולמות העליונים של הבניין. חלקים אלו אינם מתועדים בעבודתה, ונוכחותם מתבטאת בה דווקא באמצעות היעדרם. במקום להפנות את המבט אל המרחבים הייצוגיים של המוסד, היא מעדיפה להתמקד בעולמות התחתונים – אותם אזורים שאינם חשופים לעין הציבור שבהם פועלים מנגנוני התפעול הפחות זוהרים של כמו מחסני הספרים והבחינות, אזורי הכריכה וההפצה וחללי עבודות התפעול והתחזוקה. אלו הם מרחבי "מאחורי הקלעים" של המוסד, הקבורים מתחת לפני הקרקע ולעיתים חודר אליהם אור יום מועט בלבד, אם בכלל. בדומה למבנים רבים אחרים ולא רק של כרמי־מלמד גם כאן ההשקעה באזורים אלו בבניין האוניברסיטה הפתוחה מצומצמת יותר. מבחינה חומרית הם צנועים ופשוטים יותר מן העולמות העליונים: במקום מעטפות האבן המעובדות והחזות הייצוגית של המבנה, הם נשענים על קירות ועל עמודי בטון בסיסיים.
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==