תיאום כוונות: משקלה של תגובת ארצות הברית בהחלטת ישראל שלא להקדים מכה במלחמת יום הכיפורים

יהודה בלנגה

אחד מעקרונות היסוד של תפיסת הביטחון הישראלית הוא נקיטת יוזמה מוחצת והתקפית נגד האויב, באמצעות יציאה למלחמת מנע או הנחתת מכה מקדימה. בין 1955 ל-1967 יישמה ישראל את תורת הלחימה שאימצה לעצמה, אולם ב-6 באוקטובר 1973 בחרה להתעלם ממנה. למעשה, עוד יום קודם לכן התחייבה ישראל בפני ארצות הברית שלא תנחית מכה אווירית מקדימה על מצרים ועל סוריה, חרף החשש שמלחמה בשער. ככלל, להיבט האמריקני היתה השפעה גדולה על מערך השיקולים הישראלי נגד הנחתת המכה המקדימה, דבר אשר הלך וטפח וקיבל מימדים של "מיתוס", כפי שכינה זאת מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר.

מטרת המאמר היא לבחון את אותו "מיתוס" עליו דיבר קיסינג'ר. לשון אחר: עד כמה ייחסה ישראל משקל למימד האמריקני בהחלטתה שלא לצאת למכה מקדימה בבוקר ה-6 באוקטובר 1973; מה היה מערך השיקולים הכולל שלה בהקשר להחלטה זו; וכיצד ראתה ארצות הברית את האפשרות שישראל תכה ראשונה את הערבים.