זרמים דיסידנטים מצריים מימין ומשמאל ושאלת אחדות עמק הנילוס

רמי גינת

שאלת אחדות עמק הנילוס הייתה אחד הרכיבים העיקריים בסדר היום הלאומי המצרי לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה. במצרים היה קיים קונצנזוס לאומי רחב – טריטוריאליסטים ועל-טריטוריאליסטים – שתבע את איחודן המלא של מצרים וסודאן תחת הכתר המצרי.

מאמר זה בוחן את עמדותיהם הקוטביות להפליא של הימין (תנועות האחים המוסלמים ומצרים הצעירה) והשמאל (הארגונים הקומוניסטיים) המצרי כלפי שאלת אחדות עמק הנילוס. המאמר מראה שהימין הרדיקלי שקרא תיגר על המרכז הפוליטי המצרי, היווה, באופן יוצא דופן, חלק מהקונצנזוס הלאומי הרחב בסוגית סודאן. אף על פי כן, בתוך הקונצנזוס הם גלמו את הסמן הקיצוני שהתנגד בתוקף לפשרות כלשהן. מנגד, הארגונים הקומוניסטים היו היחידים לשחות כנגד הזרם הלאומי. הם קראו לעצמאות עמק הנילוס משלטון קולוניאלי בריטי ולמתן זכות ההגדרה העצמית לעם הסודאני כולל הזכות לקבוע את גורלו בעצמו. גישה לא פופולארית זו, שנדחתה בשאט נפש על ידי הממסד וכלל מרכיבי הקשת הפוליטית, אומצה ויושמה מספר שנים מאוחר יותר על ידי מנהיגי מהפכת יולי 1952.