17 היערכות ומוכנות למצבי חירום אקלימיים ברשויות מקומיות סיכוני בצורת, הצפה או שרפה מוביל לבחירות ממשליות שונות, ולעתים אף Hurlbert( מעודד מדיניות ריכוזית ונוקשה במקום תהליכי למידה איטרטיביים .)& Gupta, 2016 נמצא כי תיאום ושיתוף פעולה במשילות אדפטיבית מציבים אתגרים, הן בתיאום אופקי והן בתיאום אנכי. ברמה העירונית, האתגר בתיאום אופקי נובע מכך שהיערכות לשינוי אקלים חורגת מהגבולות הארגוניים בין מחלקות מקצועיות. Boyd ההיערכות חוצה מחלקות תכנון, הנדסה, תשתיות, רווחה, סביבה וחירום ( &), בעוד תיאום אופקי מתמקד ביישור אסטרטגיה משותפת Juhola, 2015 בתוך הרשות עצמה. תיאום אנכי בין ארגונים ברמות ממשל שונות תלוי במנגנוני van Buuren et al.,( משילות המסוגלים לתחזק את שיתופי הפעולה לאורך זמן .)2015; Westskog et al., 2020 מחסומי העברת ידע בין מחלקות עירוניות, לוגיקות מקצועיות מנוגדות והבדלים בסדרי עדיפויות, פוגעים ביכולתן של רשויות מקומיות לפתח תגובות אינטגרטיביות. חרף ההכרה בכך שהסתגלות אקלימית היא סוגיה רוחבית, מחלקות עירוניות פועלות לעתים קרובות על בסיס החלטות לא מתאומות ואופק תכנון צר, מה שמגביל את היכולת ליישם מטרות אקלימיות באופן אחיד ומשותף ). לכן תיאום אופקי אפקטיבי דורש מנגנונים מוסדיים, Boyd & Juhola, 2015( כגון מנדטים משותפים, צוותי משימה בין־מחלקתיים או כלים משותפים לתכנון, המאפשרים סנכרון ידע ואסטרטגיות. תיאום אנכי תלוי במידה רבה בתכנון של מנגנונים חוזיים המחלקים אחריות בין ארגונים, מכוננים ערוצי תקשורת יציבים ומאפשרים התאמות איטרטיביות ככל שמצטבר ידע חדש. תיאום בין־ארגוני מצליח רק כאשר יש אמון הדדי, ציפיות ברורות וגמישות לשינוי תפקידים – תנאים המאפשרים שיתופי פעולה גמישים ). בדומה לכך, ישנה חשיבות Westskog et al., 2020( ותגובתיים לאורך זמן להסדרי יישום המאפשרים גישור בין ארגונים באמצעות שיתוף תשתיות ידע, קבוצות עבודה משותפות ומערכות ניטור המעודדות למידה. הסדרים אלו מאפשרים לארגונים שונים לסנכרן פעילויות, גם כאשר כל אחד מהם פועל תחת van Buuren et( הגדרת סמכות שונה, משאבים שונים ותרבות ארגונית אחרת .)al., 2015 למידה מוסדית היא אבן יסוד במשילות אדפטיבית להיערכות לשינוי אקלים. למידה אינה מתוארת רק כתוצר, אלא כדיספוזיציה רפלקסיבית של מוסדות המסוגלים לבחון מחדש הנחות יסוד, לעדכן נהלים ולהתאים מדיניות בתגובה להצטברות מידע חדש. תהליכים כמו ניסוי וטעייה, משוב מתמשך וסובלנות Munaretto et( למצבי אי־ודאות הם רכיבים מרכזיים ביכולת האדפטיבית ). ניסיונות לשלב סוגי ידע שונים (מדעי, קהילתי al., 2014; Rijke et al., 2012
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==