7 היערכות ומוכנות למצבי חירום אקלימיים ברשויות מקומיות ) או מערכת self organizing זו רחוקה מלהיות מערכת מאורגנת באופן עצמי ( ), מאחר שרגולציה נוקשה מאסדרת את emergent systems ממשל מתהווה ( מרבית תחומי פעילותה. מלחמות עוקבות ומשבר הקורונה זימנו תרגול חשוב עבור המוסדות המעורבים, שבעקבותיו הם למדו והשתפרו. בשל יישום ההסדרים, בחלק לא מבוטל של המצבים, באמצעות ועדות מל"ח (משק לשעת חירום) מקומיות, מושם דגש רב על צעדי התמודדות עם הסיכונים, והרבה פחות משאבים מושקעים בצעדי מניעה והכנה למזעורם. בתנאים של הכרזה על שעת חירום בידי גופי הממשל המרכזי, האפיקים לשיתוף פעולה נדמים כסדורים ופועלים היטב. בד בבד, עולה כי אם יתרחש מקרה קיצון אקלימי, הטיפול בו יהיה מקומי מובהק (ולא יזמן מעורבות של גורמים ארציים), ואילו מנגנוני התיאום ושיתוף הפעולה בין מוקדי הממשל השונים יהיו מוגדרים פחות. היעדרה של תשתית קהילתית חזקה וחולשת המוסדות המקומיים עלולה להביא לכישלון בתגובה. בולט בייחוד היעדר העיסוק בצעדי הכנה ומניעה ברשויות שנבחנו, ותחתיו נמצאה התמקדות ב"כיבוי שרפות", תרתי משמע. אין יישום או גיבוש מספקים של תוכניות עבודה קונקרטיות שמוציאות לפועל צעדים מניעתיים לצמצום פגיעות ומזעור סיכונים. לצד הלמידה המתמשכת ויוזמות להכשרה ומעורבות של גורמי מקצוע ברשויות ומחוצה להן בהיבטים של שינוי אקלים, מצאנו מעט עדויות למעורבות מלמטה של גורמי קהילה. עיקר היוזמה לערב תושבים מגיעה מצידן של הרשויות המקומית באמצעות הכשרות והעברת מידע. כמו כן, יש מעט מאוד ביקורת וניסיון לשנות דפוסים המעצימים את ההידרדרות האקולוגית ואת הפגיעות הנלוות לה. לסיכום, בעוד הסדרים שמטרתם לתת מענה לאירועי חירום אקלימיים פועלים ועשויים לאפשר התמודדות סבירה, הסדרים שנועדו למנוע או למזער את מצבי החירום וההשלכות הזוחלות של שינוי האקלים כמעט נעדרים. כך, עולה שתכנון לצמצום הפגיעות, הקטנת הסיכונים, עירוב רחב יותר של הקהילה ולמידה ביקורתית רפלקסיבית אינם בולטים או ממוסדים. שיפור מגוון ההיבטים המשילותיים הללו יכול לעודד מזעור סיכונים ומוכנות טובה יותר של הרשויות בטווח הבינוני והארוך.
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==