כמטפלים העוסקים ברפואה טבעית/הוליסטית, בין אם מדובר בנטורופתיה, ברפואה סינית או ברפואת צמחים, המטופלים שאנו פוגשים בקליניקה המודרנית כיום לא תמיד תואמים את הטיפוסים או את המצבים המתוארים בספרות הקלאסית. אחת הסיבות לכך היא השימוש הגובר והולך בתרופות כימיות: חלק גדול מהתרופות גורמות להיווצרות תהליכים שאינם טבעיים לגוף האדם, ופועלות בניגוד לטבע האנושי.
עקב כך נאלצים המטפלים ליצור התאמות ולהתמודד עם מצבים לא פשוטים, כאשר הגוף נמצא במצב של "איזון מדומה". דוגמאות לכך הן גלולות למניעת הריון, הורמונים הניתנים לאישה במצבים שונים, תרופות להורדת רמת הכולסטרול בדם (סטטינים), המדכאות את ייצור הכולסטרול בכבד, תרופות פסיכיאטריות המדכאות את הפעילות העצבית/חשמלית במוח, או תרופות סותרות-חומצה, שבהן נתמקד במאמר זה.
חומצות עיכול, או בשפה מסורתית "אש עיכולית", נחשבות למצרך חשוב ביותר בכל גישה טיפולית מסורתית, בוודאי ככל שהאדם מבוגר יותר. רוב התסמינים/מחלות בעולם המודרני ובכלל קשורים בצורה כזו או אחרת למצב העיכול של האדם. מערכת עיכול חזקה עשויה למנוע תחלואים רבים, בעוד מערכת עיכול חלשה, המייצרת מעט מיצי עיכול, עלולה לגרום תחלואים רבים. כמעט בכל טיפול רואים חולשה של הכבד וקושי בייצור מיצי המרה, דבר שהגישה הסינית רואה בו "תקיעות צ'י כבד", בעיות בפינוי/יציאות או בספיגה.
כמעט בכל טיפול צמחי נרשמים למטופל צמחים המגבירים את ייצור המרה בכבד (כולגוגים), או צמחים המעודדים את הלבלב לייצר יותר אנזימי עיכול, ובכלל, צמחים אשר מעוררים את מערכת העיכול ומעודדים את פעילותה. לכן, כאשר מטופל נוטל מעכבי-חומצה או סותרי-חומצה שונים, כגון "אומפרדקס", "לוסק" ותרופות אחרות, ולרוב גילו יהיה מעל גיל 40, גיל שבו ממילא אצל רוב בני האנוש חלה ירידה טבעית ב"אש העיכולית", המטפלים נתקלים בבעיה. שכן, מיצי העיכול הכרחיים בגיל זה, ואילו התרופה שנוטל מטופלים אלו מדכאת את מיצי העיכול או את אותה "אש עיכולית". בנוסף, למעכבי-חומצה ישנן תופעות לוואי רבות, כגון אלרגיות למזון, הפרעות בקצב הלב, עיקצוץ באצבעות הידיים והרגליים, דיכאון, סחרחורות וכאבי ראש.
קיימות לכאורה סיבות רבות לנטילת סותרי-חומצה, אך מטרתן היא בעיקר להרגיע באופן סימפטומטי תסמיני צרבת כתוצאה מעליית רמת חומצת הקיבה, מצב שנקרא ברפואה המסורתית "עליית צ'י מורד של הקיבה". צרבות יכולות להיגרם כתוצאה מכיב פפטי (אולקוס), מדלקת הקיבה (גסטריטיס), מרמה מוגברת של החיידק הליקובקטר פילורי ועוד.
אולם, במסגרת גישות טיפול טבעיות/הוליסטיות, הצרבת היא רק קצה הקרחון, ובבסיס הקלקול עשויים להיות מתח רב, תזונה לקויה, וכן חולשה של הכבד, הלבלב, וכל מערכת העיכול. היות שכאשר מטופל נוטל מעכבי/סותרי-חומצה הוא מבטל את האפשרות להביא את מערכת העיכול שלו למצב מאוזן, עלינו, כמטפלים, לעזור לו למצוא חלופות טבעיות יותר. זו משימה שאינה פשוטה כלל וכלל, שכן ברגע שמטופל מפסיק את נטילת התרופות הללו, הקיבה מתחילה לייצר מיד מיצי עיכול המגרים את הרקמה הרירית שלה.
זאת ועוד: חלק גדול מצמחי המרפא אשר מחזקים את הכבד ואת הלבלב הם בעלי טעם מר, אשר עשוי לגרות את קיבתו של אדם הסובל מצרבות. משום כך, אחת הדרכים היעילות ביותר להיגמל בעזרת צמחי מרפא מאותן התרופות (כמובן, שינוי תזונתי מתבקש) היא באמצעות שימוש בצמחים בעלי מרקם צמיגי וטעם מתקתק, לרוב צמחים המכילים חומר פעיל רירי בשם "מוצילגו", המצפה ומשקם את הרקמה הרירית של הקיבה, ומרגיע את הצריבה מבלי לדכא את מיצי העיכול החשובים כל כך לתהליך העיכול.
אחד הצמחים היעילים והנוחים ביותר לשימוש הוא הבוקיצה, או אולמוס (Ulmus (rubra. האולמוס נחשב לצמח המכיל כמות גדולה של חומר רירי, ונוח ביותר להשתמש בו. אחת הדרכים המקובלות לשימוש היא אבקה טחונה של הצמח: ניתן להמיס ככפית מהאבקה בחצי כוס מים בטמפרטורת החדר, ולשתות מספר פעמים ביום לשם הקלה על הצריבה.
בנוסף, ניתן להשתמש בהרכב נוזלי נטול אלכוהול, המכיל ארבעה צמחים - ,Ulmus fulva ,Althaea off, Chamomillaו-Glycyrrhiza (DGL) - ונוצר באמצעות בישול/מרתח סיני מסורתי. ההרכב הוא בריכוז 1:1, ומיוצב בגליצרין צמחי. האולמוס והאלטאה מכילים מוצילגו בכמות גדולה, בעוד הליקוריץ ללא הגליציריזין מזין את הקיבה ומרגיע אותה, וגם מעניק מתיקות להרכב. הקמומיל מוסיף להרכב השפעה נוגדת-דלקת ונוגדת-עווית.
ניתן להשתמש בהרכב זה לטיפול בדלקת של הקיבה (גסטריטיס) ובצרבת, ולשם גמילה ממעכבי/סותרי-חומצה, בכיב פפטי, בהליקובקטר פילורי ובפיסורה.
נוח ביותר להשתמש בהרכב זה, וטעמו מתקתק ועדין. אופן השימוש: 5 מ"ל ברבע כוס מים, שלוש פעמים ביום או לפי הצורך.
לפרטים נוספים והרשמה נא לפנות לטלפון: 1-700-703-100.
