למידע נוסף מלא/י פרטיך
ונחזור אליך בהקדם
אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים
מירב » מאמרים » זה הסתיו עם העיטוש

צמחי מרפא בעלי פעילות נוגדת-חימצון כטיפול מונע ולשיפור איכות החיים



מאת: יניב מורסיאנו, נטורופת והרבליסט קליני
בשנים האחרונות אנו עדים לצריכה הולכת וגוברת של תוספי תזונה רבים, ביניהם צמחי מרפא, אשר נחשבים לנוגדי-חימצון (אנטי-אוקסידנטים). אחת הסיבות לעלייה בצריכת תוספים מסוג זה היא השכיחות ההולכת וגוברת של מחלות כמו סרטן, רמת שומנים גבוהה בדם ומחלות אוטו-אימוניות שונות, מצד אחד, ומחקרים רבים אשר מתפרסמים לאחרונה, מתוך עניין של גופים רפואיים או במימון חברות מסחריות בעלות אינטרסים, מצד אחר.

אחד הדברים החשובים ביותר שיֵש לעשות טרם רכישת תוסף כזה או אחר הוא להבין בדיוק מה מכיל התכשיר: האם מדובר באבקה טחונה של צמח, שלרוב לא תהיה לה השפעה משמעותית, או שזו תמצית מרוכזת. לקוחות רבים רוכשים בבתי הטבע והפארם תכשירים שונים רק על סמך השם, אך מבלי לדעת מה הם באמת מכניסים לגופם. לרוב לא ייגרם מכך נזק, ותועלתו של התכשיר תהיה ירודה או אפסית.
נוסף על כך, חלק גדול מהציבור, אשר ניזון מפרסומים שונים, נוטה פעמים רבות לצרוך מספר רב של תוספים בעלי פעילות זהה למדי, ולצרוך כל אחד מהם במינון נמוך ביותר. הדרכה נכונה מצד בעל מקצוע תוביל את הלקוח לרכישה נבונה של התכשיר, ולמינון המתאים לו ביותר.

מה הם נוגדי-החימצון? צמחים בעלי השפעה נוגדת-חימצון מכילים לעיתים קרובות תרכובות פוליפנוליות, דוגמת פלבונואידים ופרואנטוציאנידינים (OPC). חומרים אלה מונעים נזק חימצוני לרקמות הגוף באמצעות ניטרול מולקולות בעלות פוטנציאל מחמצן גבוה ,(ROS)והן משמשות בעיקר לטיפול ארוך-טווח ולמניעה. יחד עם זאת, חלק גדול מצמחים אלו יכול לשמש כל אדם כחלק מאורח חיים בריא ומשמירה על בריאות תקינה, ובעיקר כרפואה מונעת.

להלן סקירה של צמחים מוּכרים המצויים בשימוש רב-שנים במסורות רפואיות עתיקות יומין, ולגבי רובם קיים מחקר מודרני המאשש את מה שהיה ידוע זה כבר על סגולותיהם הרפואיות:

כורכום

  • שם בוטני: Curcuma longa
  • שם סיני: Jiang Huang
  • שם עממי: Turmeric
  • שם עברי: כורכום

צמח הכורכום שימש למטרות רפואה, כמזון, כתבלין, וכפיגמנט במשך אלפי שנים. מקור הצמח בהודו ובדרום-מזרח אסיה, וכיום הוא נפוץ בארצות רבות נוספות. הכורכום משתייך למשפחת הזנגביליים, והוא קרוב משפחתם של הג'ינג'ר וההל.
ברפואה ההודית המסורתית (איורוודה) מקובל מאוד לטפל בכורכום בהפרעות עיכול, וכן לטיהור ולחיזוק כללי, ואילו הסינים מסווגים אותו בעיקר כצמח המחזק ומניע את הדם. ברפואת הצמחים המודרנית נחשב הכורכום לצמח עדין, המתאים לשימוש ארוך-טווח ומניעתי לשם טיפול בטווח רחב של בעיות.

  • חלקי הצמח בשימוש רפואי: קנה שורש.
  • ספרות מדעית: PDR FOR Herbal Medicines
    נוגד-חימצון, מוריד רמות שומנים בדם, מדלל דם, נוגד-דלקת, נוגד-גידולים, אנטי-סרטני ואנטי-בקטריאלי.
  • פעילות ברפואת הצמחים המסורתית: מחטא (חיצוני), מוריד רמות שומנים/כולסטרול בדם, ממריץ מרה, ממריץ/מניע, מטפל בפציעות (חיצוני), מעודד התחדשות רקמות, נוגד-דלקת, נוגד-קרישה, מגביר תיאבון, אנטי-סרטני, ממריץ קיבה, מקדם/מסדיר מחזור חודשי, משפר זרימת דם היקפית, משקם את הכבד ומגן עליו, נוגד-חימצון.
  • שימושים עיקריים: מחלות מעיים דלקתיות (IBD), דלקת מיפרקים ניוונית (OA), סרטן (תמיכה ומניעה).
  • שימושים משניים: יתר כולסטרול בדם, יתר קרישיות הדם, פציעות (חיצוני), אי-סדירות מחזור חודשי, בחילות, דלקת המעי הגס (קוליטיס), דלקת המעי הדק (מחלת קרוהן), דלקת כיס/דרכי המרה, דלקת הכבד (כרוני), חולשת מערכת העיכול, יתר שומנים בדם, כבד שומני, כיב פפטי (אולקוס), ליקויים באספקת הדם ההיקפית, ליקויים בתיפקודי הכבד, מחלות דלקתיות של רקמת החיבור, פינוי רעלים (דה-טוקסיפיקציה), פסוריאזיס, קשיי עיכול (דיספפסיה), שחמת הכבד, שיגדון (גאוט), שיגרון (ראומטיזם).
  • אופן שימוש מומלץ: תמצית יבשה או תמצית נוזלית של הצמח השלם.


תה ירוק

  • שם בוטני: Camellia sinensis
  • שם סיני: Wu Lu Cha
  • שם עממי: Green tea (olong tea)
  • שם עברי:תה ירוק


מוצאו של התה הירוק בהודו ובסין. זהו שיח או עץ ירוק-עד ממשפחת התאיים, הנפוץ כגידול חקלאי בארצות מוצאו, וכן ביפן, בסרי לנקה (ציילון), באינדונזיה, ברוסיה ובארצות נוספות. עץ התה הפראי מתנשא עד לגובה 6 מטרים, אך בגידולים המסחריים העצים נגזמים כדי להקל את קטיף העלים, וגובהם מגיע לכ-1.5 מטר בלבד.

התה הירוק מגיע בעיקר מסין ומיפן, ואינו מעובד בתהליך עיבוד תעשייתי. התה השחור והאדום מיוצרים בהודו, בסרי לנקה ובקניה בשיטות של התססה וחימום. תהליך זה משפיע על תכולת הפוליפנולים בהם ועל הרכבם, ומקנה לתה השחור את ניחוחו הייחודי. בסוג תה נוסף, הידוע בשם תה אולונג, מבוצעת התססה חלקית.
בסין החלו לשתות תה ירוק במהלך האלף השלישי לפנה"ס. מאוחר יותר זכה המנהג לעידודם של נזירים בודהיסטים, שראו בו תרופה כנגד מזג רע וחוסר איפוק. רק במהלך המאה ה-16 הגיע התה לאירופה, ובמאה ה-17 התוודעו אליו גם תושבי רוסיה ומונגוליה. בתקופה זו גברה בהתמדה הפופולריות שלו בצרפת, בבריטניה ובהולנד.

סגולותיו הרפואיות של התה הירוק נודעו כבר במהלך המאה הראשונה לספירה. הוא נחשב למשתן, ממריץ, נוגד-רעלים וממריץ עיכול - תכונות שבמהלך מאה השנים האחרונות איששו את קיומן גם מחקרים מדעיים. המחקר חשף גם את תכונותיו נוגדות-החימצון, נוגדות-הסרטן, ונוגדות-הזיהום המגוונות של הצמח .
התה הירוק נחשב לבעל עוצמת פעילות מתונה.

  • חלקי הצמח בשימוש רפואי: עלים (בעיקר ניצני עלים ועלים צעירים).
  • פעילות ברפואת הצמחים המסורתית: מוריד רמות שומנים/כולסטרול בדם, נוגד-סרטן, ממריץ קיבה, מעורר, מצמת, ממריץ עצבי, משתן נפח, נוגד-גידולים ממאירים, נוגד-חימצון.
  • שימושים עיקריים: טרשת עורקים (מניעה וטיפול), סרטן (תמיכה ומניעה).
  • שימושים משניים: יתר כולסטרול בדם, שלשול (אקוטי), בצקות, כאב ראש (אקוטי).
  • אופן שימוש מומלץ: חליטה או תמצית יבשה. המינון משתנה מאדם לאדם.
    אם חולטים את הצמח, יש לחלוט אותו משך 5 דקות בלבד, לסנן ולשתות.


גוג'י ברי

  • שם בוטני: Lycium barbarum
  • שם סיני: Gou Qi Zi
  • שם עממי: Goji Berry – Wolfberry
  • שם עברי:אטד פראי

פרי האטד (גוג'י ברי) משמש למטרות רפואיות וכן כמזון פונקציונלי זה למעלה מ- 2,300 שנה בסין ובאסיה. זהו שיח יער ממשפחת הסולניים המתנשא לגובה של 1-3 מטרים. מקור הצמח בדרום-מזרח אירופה, וכן בארצות אסיאתיות דוגמת סין, טיבט ומונגוליה. הוא פורח בין יוני לספטמבר בהתאם לקו הרוחב, לגובה מעל פני הים ולאקלים. עלי הגביע יוצרים פרח דמוי פעמון צינורי מאונות משולשות, בעוד שעלי הכותרת הם סגולים בהירים ובגודל ממוצע של כ-1 ס"מ. הפרי הוא ענבה, צבעו כתום בהיר עד אדום, צורתו אליפטית, וגודלו 1-2 ס"מ. הפירות מבשילים בין יולי לאוקטובר.
את הפרי מייבשים בתהליך איטי כדי שיהיה ראוי למטרות רפואיות וקולינריות. זה מאות בשנים שלפרי זה יצאו מוניטין ברפואה המסורתית כמאריך חיים ומונע הזדקנות, כמשפר ראייה, כמונע זיהומים ועוד.
ברפואת הצמחים המודרנית נחשב פרי האטד לבעל עוצמת פעילות מתונה, ולצמח נטול רעילות המתאים לשימוש ממושך.

  • חלקי הצמח בשימוש רפואי: פרי.
  • ספרות מדעית: Martindale current edition
    מחזק פעילות מערכת החיסון, נוגד-חימצון, מעלה ספירות של כדוריות דם אדומות ולבנות, מוריד רמות שומנים בדם, מעכב היווצרות של טרשת עורקים, מגן על הכבד ומשקם אותו, מטפל בכבד שומני, מרגיע, ומשפר זיכרון.
  • פעילות ברפואת הצמחים המסורתית: מוריד לחץ דם, מוריד רמות שומנים/כולסטרול בדם, נוגד-דלקת, אנטי-בקטריאלי, אנטי-סרטני, אנטי-פטרייתי, מוריד רמות סוכר בדם, מטפל בעיניים, ממריץ/משפעל חיסון, מעכב תהליכי הזדקנות, משפר זרימת דם היקפית, משפר תיפקוד מיני, משפר תיפקוד מנטלי, משקם את הכבד ומגן עליו, נוגד-אנמיה, נוגד-גידולים ממאירים, נוגד-חימצון.
  • שימושים עיקריים:אין-אונות (אימפוטנציה), גידולים ממאירים, חולשה חיסונית, יתר סוכר בדם, ניוון רשתית העין, שֵׂיבה מוקדמת, שיטיון (דמנציה), תיפקוד מיני לקוי, סכרת, ספירת זרע נמוכה, סחרחורת (ורטיגו).
  • שימושים משניים: לחץ דם גבוה, יתר כולסטרול, אלצהיימר, אנמיה, גלי חום של גיל המעבר, דלקת הכבד (כרוני), זיכרון לקוי, טינטון, יתר שומנים בדם, כבד שומני, כימותרפיה (תמיכה), ליקויים באספקת הדם ההיקפית, ליקויים בתיפקודי הכבד, שיעול יבש, תסמונת גיל המעבר (מנופאוזה).
  • אופן שימוש מומלץ: תמצית יבשה או מיצוי נוזלי (טינקטורה).


סכיזנדרה

  • שם בוטני: Schisandra chinensis
  • שם סיני: Wu Wei Zi
  • שם עממי: Schisandra
  • שם עברי: שכיזנדרה

השכיזנדרה הוא צמח מרפא המגיע מעולם הרפואה הסינית ומכונה "זרע חמשת הטעמים". זהו עץ יפהפה בעל עלים ירוקים וגדולים, פרחיו בעלי 4 עלי כותרת בגוונים של לבן וצהוב, ופירותיו האדומים נתלים על אשכולות פרי גדולים.

הצמח משמש במשך אלפי שנים את העוסקים ברפואת הצמחים, בעיקר זו האסיאתית. השכיזנדרה נחשבת לצמח מרכזי ברפואה הסינית, היפנית והקוריאנית.
מספרים שבימי הקיסרויות של סין היה הצמח יקר ערך, ושימש בידי אנשי המלוכה לשם שמירה על החיוניות ועל המראה הצעיר. הוא היה אהוד גם על נשות החצר, בשל יכולתו ללחלח ולהגביר את רגישותם של האיברים האינטימיים.
ברפואה הסינית מוכר הצמח כ"צמח חמשת הטעמים", ויש בו מן האיכויות של כל הטעמים, למרות שהטעם החמוץ הוא הדומיננטי. תכונה זו מרמזת על פעילותו הרבגונית של הצמח.
ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות בינונית, וגם בה הוא משמש במיגוון הרכבים המיועדים למצבים שונים.

  • חלקי הצמח בשימוש רפואי: פרי.
  • פעילות ברפואת הצמחים המסורתית: אדפטוגן, אנט ויראלי, אנטי-סרטני, מחזק, מצמת, משקם את הכבד ומגן, נוגד-חימצון.
  • שימושים עיקריים:דלקת הכבד (כרוני), שלשול (כרוני), סרטן (תמיכה ומניעה).
  • שימושים משניים: הפרשות וגינליות, אי-שקט, דלקת הכבד (אקוטי), הזעה מוגברת, הזעת לילה, כבד שומני, ליקויים בתיפקודי הכבד, מתח מתמשך (סטרס), פלפיטציות, קרי לילה, שחמת הכבד, שפיכה מוקדמת, תת-חומציות בקיבה.
  • אופן שימוש מומלץ: תמצית יבשה או מיצוי נוזלי (טינקטורה).


ריישי

  • שם בוטני: Ganoderma lucidum
  • שם סיני: Ling Zhi
  • שם עממי: ganoderma
  • שם עברי: פטריית ריישי/גנודרמה

למרות שימושה הרב של פטריית הריישי כמזון או כצמח מרפא ביפן, מוצאה המקורי של הפטרייה הוא בסין, שם היא גדֵלה על גבי גזעי העצים באקלים מונסוני לח. זוהי פטרייה גדולת ממדים ביחס לפטריות המרפא בעולם, בוהקת בצבעי אדום, סגול, חום ושחור, אך הזן האדום הוא הנפוץ ביותר לצורכי הרפואה.

השימוש בפטרייה החל כבר בתקופת שושלת מינג, ורק לבני משפחת המלוכה בסין הותר להשתמש בה. נוסף על כך, היה איסור להשתמש בפטרייה זו מחוץ למדינה, וזאת בהוראת הקיסר. כיום מוּכרות סגולותיה של פטריית הגנודרמה ברחבי העולם, היא אחד הצמחים השימושיים ביותר ברפואת הצמחים העולמית, ואף זכתה לכינוי "פטריית כוח". בעבר נהגו לאסוף את הפטריות משדות הבר ומחירן היה גבוה ביותר, אך כיום מגיע עיקר חומר הגלם המשמש למטרות רפואה מגידולים חקלאיים מסחריים.
הגנודרמה מוגדרת כאדפטוגן: צמח בעל השפעה על האדרנל ויכולת להגביר סבולת של הגוף, גופנית ונפשית, ומסייע במצבי דחק. ברפואת הצמחים המודרנית נחשבת הפטרייה לאדפטוגן עדין באופן יחסי, שאינו גורם בדרך כלל לתופעות של המרצת יתר וחוסר שקט האופייניות לעיתים לצמחים אשר מחזקים את אנרגיית הגוף, כמו ג'ינסנג קוריאני אדום או שוש קירח. לכן מתאימה הפטרייה גם לטיפוסים אקטיביים הסובלים מחום.
היא נחשבת לצמח תומך מצוין בפורמולות המיועדות לטיפול ארוך-טווח בסוכרת, למניעת סרטן ולאיזון לחץ דם.
ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות בינונית, וגם בה הוא משמש במיגוון הרכבים המיועדים למצבים שונים.

  • חלקי הצמח בשימוש רפואי: כל חלקי הפטרייה.
  • ספרות מדעית: Martindale current edition
    לצמח פעילות אנטינאופלסטית (נוגד-סרטן), מחזק את המערכת החיסונית.
  • פעילות ברפואת הצמחים המסורתית: מוריד לחץ דם, מוריד רמות שומנים/כולסטרול בדם, נוגד-קרישה, אדפטוגן, אנטי-סרטני, מאזן בלוטת התריס, מוריד רמות סוכר בדם, מזין, מחזק, מחזק/מזין מערכת העצבים, ממריץ/משפעל חיסון, משקם את הכבד ומגן עליו, נוגד-אלרגיה, נוגד-חימצון.
  • שימושים עיקריים: : חולשה חיסונית, יתר סוכר בדם, מתח מתמשך (סטרס), סרטן (תמיכה ומניעה).
  • שימושים משניים: לחץ דם גבוה, אסטמה, יתר כולסטרול, יתר קרישיות הדם, אי-שקט, אלרגיות, אנמיה, גיל מבוגר (תמיכה), החלמה (תמיכה), חרדה, יצר מיני ירוד, יתר שומנים בדם, כושר ריכוז לקוי, כימותרפיה (תמיכה), ליקויים בתיפקודי הכבד, מחלות אוטו-אימוניות, מחלות ויראליות (מניעה), נדודי שינה (אינסומניה), פיברומיאלגיה, קדחת השחת, קוצר נשימה, תסמונת העייפות הכרונית (CFS), תריסיות יתר, תשישות וחולשה, תת-תריסיות, סכרת.
  • אופן שימוש מומלץ: תמצית יבשה או מיצוי נוזלי (מרתח מרוכז או טינקטורה).


קורדיספס

  • שם בוטני: Cordyceps sinensis
  • שם סיני: Dong Chong Xia Cao
  • שם עממי: Cordyceps
  • שם עברי: קורדיספס

פטריות השק מסוג קורדיספס כוללות מעל 680 מינים. פטריית הזחל הסיני היא פטרייה טפילה שאורכה 4-11 ס"מ, והיא מצויה בהרי סין וההימליה בסביבה קרה ולחה המכוסה עשב ושלג, ובגבהים שמעל 3,000 מטרים. הפטרייה גדֵלה לרוב על זחלי העש ,Hepialus armoricanus והיא נאספת בתחילת הקיץ ביחד עם שרידי גוף הזחל.
עם זאת, איסוף הבר הוא קשה, ולכן רוֹוֵח גידול הפטרייה בתנאי מעבדה בתרביות תאים. כך, היעילות קלינית דומה, אך הרעילות פחותה. עוצמת פעילותה הרפואית של פטריית הקורדיספס מתונה, והיא נטולת רעילות.

  • חלקי הצמח בשימוש רפואי: הפטרייה בשלמותה.
  • פעילות ברפואת הצמחים המסורתית: מוריד רמות שומנים/כולסטרול בדם, אדפטוגן, אנטי-בקטריאלי, אנט ויראלי, אנטי-סרטני, מגן על הכליות, מוריד רמות סוכר בדם, ממריץ/משפעל חיסון, מסדיר פעילות הלב, מעכב תהליכי הזדקנות, מרחיב כלי-דם, מרחיב סמפונות, משפר תיפקוד מיני, משקם/מגן כבד, נוגד-אנמיה.
  • שימושים עיקריים: נגד לחץ דם גבוה, יתר כולסטרול, גיל מבוגר (תמיכה), יתר סוכר בדם, יתר שומנים בדם, מתח מתמשך (סטרס), שיבה מוקדמת, תשישות וחולשה, סרטן (תמיכה ומניעה), סכרת.
  • שימושים משניים: אסטמה, שיעול מגורה/עוויתי, אי-ספיקת כליות, אין-אונות (אימפוטנציה), אנמיה, ברונכיטיס (כרוני), דלקת הכבד (כרוני), הפרעות קצב (לב), טינטון, ליקויים בתיפקודי הכבד, שחמת הכבד, שיעול ליחתי, שפיכה מוקדמת.
  • אופן שימוש מומלץ: תמצית יבשה או מיצוי נוזלי (מרתח מרוכז).


לבונה

  • שם בוטני: Boswellia spp
  • שם סיני: Ru Xiang
  • שם עממי: Olibanum
  • שם עברי: לבונה

הלבונה הוא עץ ריחני שמקורו מצפון סומליה. זהו עץ מעוצה וקוצני שעליו קטנים ומשוננים, ולרוב הוא צומח באזורים יבשים על פני אדמה סלעי גיר או לס.
השרף אשר מופרש מענפיו ומגזעו של העץ הוא החומר המשמש את רפואת צמחי המרפא המודרנית והסינית. שרף זה והשמן המופק ממנו משמשים זה אלפי שנים כחומר בושם, קטורת וטהרה בתרבויות שונות, בכללן גם המסורת היהודית.
במסורת הרפואית ההודית, האיורוודה, מקובל הצמח לטיפול בדלקות מיפרקים, וברפואה הסינית הוא נתפס כצמח המניע היטב את הדם, ומפיג כאבים בגידים וברצועות. המחקר המודרנית מצא שאכן יש לו סגולות אלו: הוא מֵקל על כאבים מיפרקיים וטראומות.
ברפואת הצמחים המודרנית נחשבת הלבונה לצמח עדין בעל השפעה מוכחת בטיפול ארוך-טווח בדלקות כרוניות בגוף, ובעיקר בדלקות מיפרקים.

  • חלקי הצמח בשימוש רפואי: שרף (oleo-gum-resin)המופק מקליפת הגזע.
  • ספרות מדעית: Martindale current edition .בעל פעילות אנטי-דלקתית, ולכן נכלל בפורמולות צמחיות לטיפול בכאבי שרירים ושלד ובכאבים מיפרקים. עדיין מתנהל מחקר לגבי טיפול באמצעות לבונה במחלות מעיים דלקתיות ובאסטמה.
  • פעילות ברפואת הצמחים המסורתית: מחטא (חיצוני), מטפל בפציעות (חיצוני), מעודד התחדשות רקמות, נוגד-דלקת, מקדם/מסדיר מחזור חודשי, משכך כאבים.
  • שימושים עיקריים: מחלות מעיים דלקתיות (IBD), דלקת מיפרקים ניוונית (OA), שיגרון (ראומטיזם).
  • שימושים משניים: פציעות (חיצוני), דלקת המעי הגס (קוליטיס), דלקת המעי הדק (מחלת קרוהן), כאבי מיפרקים/שרירים (חיצוני), מחלות דלקתיות של רקמת החיבור, פיברומיאלגיה, פרונקלים וזיהומים תת-עוריים, שיגדון (גאוט).
  • אופן שימוש מומלץ: תמצית יבשה או מיצוי נוזלי (מרתח מרוכז או טינקטורה).


לפרטים נוספים והרשמה נא לפנות לטלפון: 1-700-703-100.




אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים
דף הבית
לצור קשר דרך טלפון
השארת פרטים