למידע נוסף מלא/י פרטיך
ונחזור אליך בהקדם
אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים

ביום של מציאות

הסרט התיעודי "שתיקת הארכיון" מתמודד עם שאלות של הבניית זיכרון והנצחת דימויים באמצעות סיפורו של סרט שעשו הנאצים על החיים בגטו ורשה. המפיק, איתי קן-תור, על בימוי של מציאות

כתבה: טלי גלסקי

ילדים בחליפות מחביאים אוכל מתחת לדש. זקנים יושבים על קצה מדרכה. גווים שלודים וחשופים נערמים באין מספיד. את התמונות הללו, שהפכו לסמלים של שואת אירופה, צילמו והסריטו מי שהיו אחראים לזוועה. עשרות שנים לאחר מכן מציגה הפקה ישראלית סרט תיעודי על אודות התיעוד הנאצי.

"שתיקת הארכיון", בניגוד לסרטים אחרים העוסקים בשואה, עוסק פחות בזיכרון ויותר באמצעים שמכוננים זיכרון. הוא מתמקד בשני סרטים חסרי פסקול: האחד צולם בגטו ורשה במאי 1942, חודשיים לפני חיסולו. השני מכיל את הקטעים שנחתכו מהסרט הראשון, אשר חושפים את עבודת הבימוי והביום. הבמאית יעל חרסונסקי ארגה קטעים מהסרטים הנאציים יחד עם טקסטים מיומנו של ראש הגטו, עם סיפורים של ניצולים כשהם צופים בסרטים, ועם עדותו של אחד הצלמים הנאציים שצילמו בגטו. ביקשנו מהמפיק-במשותף, איתי קן-תור, לספר על תיעוד-של-תיעוד.

מהו המסר העיקרי שהסרט שלכם מנסה להעביר?

"הסרט שלנו עוסק בקשר המתעתע בין מציאות, אמת, זיכרון, ותיעוד חזותי - באמצעות סיפור הפקתו של סרט תעמולה נאצי. התפקיד החשוב שלו הוא בעיקר בהיבטים של צרכנות תקשורת, של ניסיון ליצור מוּדעוּת למניפולציות הנעשות באמצעות כלי תקשורת ודימויים מצולמים. אנחנו רוצים לגרום לצופים לחשוב על הדימויים שהם צורכים".

האם אין זה מתבקש שסרט תעמולה ינסה לעשות מניפולציה על הצופה?

"זה לא תמיד ברור כל כך. סרטי תעמולה מסוכנים הם כאלה שמתחפשים לסרטים מסוג אחר, ויש לא מעט אנשים שלא תופסים אותם כסרטי תעמולה. הסרט הנאצי משתמש בחומרים אמיתיים בצורה מוטה באופן מכוון. הם מדגישים את הניגודיות בין יהודים בגטו שחיים חיי פאר, לבין אנשים שמתים שם מרעב. די ברור שהם רצו לומר, שגם אלה שנראים כבני אדם גם הם למעשה תת-אדם, כי הם מתעלמים מהאחים שלהם. בנוסף, הסרט מנתק את הגטו מהסיטואציה האמיתית: אין שם אפילו נאצי אחד, כאילו היהודים חיים שם בתוך אי שאליו הגיעו מבחירה".

לדבריך, הסרט שלכם מציג את המניפולציה שעושה הסרט הנאצי בחומרים אמיתיים. התחושה שלי הייתה שהמניפולציה הנאצית הייתה בעיקר רגשית, ולא עובדתית. ומניפולציה רגשית הרי עושה כל סרט דוקומנטרי שמביים מציאות קיימת, כולל הסרט שלכם. אז היכן נמצא הזיוף בסרט הנאצי, ובמה הוא שונה מעריכה סלקטיבית של כל סרט דוקומנטרי אחר?

"אכן, חלק מהדברים שהם צילמו מבוססים על אירועים שאולי היו בגטו, אבל במינונים נמוכים. את האוכל לסצינת המסעדה הם הביאו במיוחד. את הנשף הם יזמו. את הצגת התיאטרון הם כפו על המשתתפים. בסרט תיעודי מצלמים אנשים בתפקיד עצמם, עושים דברים שהם עושים ביומיום. כאן, בהרבה מקרים, הם השתמשו בתושבי הגטו כשחקנים בכפייה. הם בחרו היטב את האנשים הלבושים יפה כדי שיעברו מול גופות שרועות ברחוב; שוטרים הבריחו אותם אל תוך הפריים באמצעות רובים ואלות. האנשים שצולמו במקווה הובלו לשם בכפייה, והתחושה שהצילומים מעלים היא שנשים וגברים טבלו יחדיו. זה נכון שחלק מהדברים שאבו מן המציאות, אבל הם נוצרו והוקצנו במיוחד בשביל הסרט וטופלו באופן מגמתי ולא אנושי. נכון שלפעמים זה מזכיר שיטות של עשיית סרטים, אבל בדיוק על זה אנחנו מדברים".

אבל סרט תיעודי, וגם צילום, תמיד מכנס אל תוך הפריים מינון גבוה של האירועים המתוארים. למשל, באמת הייתה חנות בשר ובאמת היו מי שקנו בה, כשאחרים גוועו ברעב. הצילום היה כפוי, ואולי זה מה שמראה הסרט הנאצי יותר מכל - תיעוד כפוי של כפייה.

"השאלה המרכזית כאן היא, האם סרט תיעודי הוא כלי אמין לגיבוש עמדה כלפי המציאות. אני חושב שהסרט שלנו אמור לעורר אצל הצופה הרגיל את המודעות לכך שאימאג' קולנועי הוא מניפולטיבי, ושפעמים רבות מה שקיים מחוץ לפריים שונה באופן מהותי ממה שהפריים ממסגר".

אולי הסרט נגנז פשוט משום שהוא לא עבד. הוא נכשל. אולי אף גרמני לא יכול היה לצפות בסרט ולחשוב שהיהודים חיים כך מרצונם ומרעיבים את עצמם מרצונם, בלי לחוש מעט חמלה כלפי הילדים המורעבים, על מבטיהם מלאי היגון. בטח לא בשלב שבו צולם הסרט, שאז גם מי שלא ידע על מחנות ההשמדה ידע בהחלט שהיהודים מכונסים בגטאות בכוח.

"זו השערה שנדונה בהרבה הקרנות. אכן, גם הסרט "היהודי זיס" היה כישלון חרוץ בקופות. אבל צריך לזכור שלא ניתן לשפוט את הסרט בעיניים של אנשים בני המאה ה-21, אלא לנסות להיכנס לראשו של צופה נאצי שטוף-מוח, שגדל על תורת הגזע. באופן אישי, הייתי בהרבה סיטואציות בחיי שבהן ראיתי אנשים מתייחסים לעוני, למחלות ולאפים נוזלים של ילדים בצורה גזענית וללא חמלה. אני לא בטוח שכל בני האדם ניחנו בחמלה, או שלפחות לא זה הרגש שמניע אותם".

קישורים:

A film Unfinished
http://www.afilmunfinished.com/

גטו ורשה
http://warsaw.daat.ac.il/

צילום בגטו ורשה
http://www1.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/warsaw_ghetto/index.asp?WT.mc_id=wiki

הסרט "שתיקת הארכיון" זכה בפרס העריכה בפסטיבל סאנדנס, השתתף בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, ואף זכה למועמדות בטקס פרסי אופיר. איתי קן-תור הוא מרכז ומנחה הסדנה בעריכת וידאו בעידן הדיגיטלי בחוג לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת של האוניברסיטה הפתוחה, וכן מפיק סרטים



אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים
דף הבית
לצור קשר דרך טלפון
השארת פרטים