למידע נוסף מלא/י פרטיך
ונחזור אליך בהקדם
אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים

הבמאית שנענעה את הסירה


צילום: יורי גרשברג

שריפה, חבלה, מאבקי כוח ושלל התנצחויות – כל אלה קיימים במערבון "עידית של אברם", המבוסס על סיפורים אמיתיים, סרט שהופק על ידי בוגרת חשיפה וזכה בפרס בפסטיבל בלונדון. היוצרת, ליאן אבידן-איזיקסון, מספרת איך מנענעים את הסירה במושב קטן כדי לעשות סרט

מאת: טלי גלסקי

אישה עוברת ליישוב חדש. היא מתיידדת עם אנשי המקום, לומדת להכיר אותם ואת הסיפורים שלהם: זיכרונות עבר, ענייני משפחה, המאבקים הרגילים של אנשים בעולם הזה. מכל אלה היא רוקחת עלילה ויוצרת סרט. לכאורה, מהלך מוּכר - יוצר שעבודתו שואבת מהחיים האמיתיים סביבו. אלא שמה שליאן אבידן איזיקסון רקחה בעקבות המעבר ליישוב זה הוא מערבון גדוש קונפליקטים אלימים וחרחורי מלחמה; לא עוגת התפוחים המעודנת שבדרך כלל מכבדים בה שכנים חדשים.

"עידית של אברם" הוא שמו של הסרט הקצר, שאותו כתבה, ביימה והפיקה במסגרת פרויקט הגמר של קורס בימוי בבית הספר חשיפה של האוניברסיטה הפתוחה. הסרט זכה במקום הראשון בקטגוריית סרטי סטודנטים בפסטיבל London Crystal Palace. העלילה מתארת בחורה שמגיעה ליישוב שעזבה זה כבר, לאחר מות אביה. היא זוכה לקבלת פנים שנעה בין צינה לטינה, ומסתבכת שם עם האיש הכי משפיע ביישוב.

ליאן, מה הרקע שהצמיח את הסרט שלך?

"לפני עשר שנים הגעתי למושב עין יהב שבערבה, כמדריכה. הכרתי את בעלי, שגדל במקום, והקמנו שם משפחה. במהלך היכרותי עם אנשים במקום עלו סיפורים מאוד מעניינים, וכשהתחלתי ללמוד בחשיפה בימוי קולנוע החלטתי למקד את נושא הסרט שלי בסיפורים האלה. ישבתי לדבר עם זקני השבט ועם חלק מהצעירים כדי לשמוע את הסיפורים הפחות יפים של המושב, במטרה לתת להם ביטוי".


ליאן אבידן-איזיקסון צילום עצמי

מה היה העניין שלך בחלק הפחות יפה של ההיסטוריה המקומית?

"בדרך כלל מציגים את ההתיישבות העובדת באור מאוד רומנטי. השאיפה שלי הייתה להראות את המציאות השונה, לנפץ בועה חברתית, ולהעמיד מראָה של מציאות מול הפנים שלנו. זה חשוב כדי לדעת מאין באנו ולאן אנחנו רוצים ללכת. סיבה נוספת הייתה, שאני מאלה שאוהבים לנענע את הסירה".

לא חששת שתכעיסי אנשים?

"מאוד חששתי, והיה לי ברור שלא כולם יאהבו את מה שעשיתי. אבל הכל מבוסס על הסיפורים האמיתיים, לא המצאתי. לשמחתי, קיבלתי הרבה פרגון ותמיכה. הקרינו את הסרט בקולנוע האזורי, ובעקבותיו נוצר שיח פנימי במושב".

אז רצח של כלבים, קלקול טרקטורים ושריפות באמת קרו שם?

"הסיפור האמיתי עם הכלב כלל את עריפת ראשו במעדר. חבלה בטרקטורים קרתה. לגבי השריפה, כאן הגזמתי, כי במקור שפכו סולר בשדה של מישהו, והיבול נהרס. אני העדפתי שריפה מסיבות אמנותיות".


צילום: יורי גרשברג

ובכל זאת בחרת לגור שם.

"בכל מקום קטן ומבודד אנשים נוברים זה בחייו של זה. אבל עם השנים זה פחת בעין יהב, ובנוסף, אני מתרכזת ביתרונות הרבים של המושב. זה מקום נהדר לגדל בו ילדים, שלא לדבר על פלפלים ועגבניות".

מה היו הלקחים העיקריים שלמדת?

"לא להפיק ולביים באותו זמן, כי הפקה ובימוי עלולים לבוא אחד על חשבון השני. בנוסף, אם מערבים חברים בהפקה, לעשות זאת רק אם יודעים שהחברוּת תשרוד את הלחצים שמלווים אותה".


צילום: עדי אופיר

איך הגעת לפסטיבל בלונדון?

"אל הפסטיבל התקבלנו דרך האתר withoutabox. זהו מחולל פסטיבלים, שאחרי שמזינים בו נתונים על סרט חדש, הוא מחזיר רשימה של פסטיבלים ברחבי העולם, שמתאימים לסרט. שלחנו את הסרט לכמה פסטיבלים, התקבלנו לפסטיבל London Crystal Palace, ופניתי לשגרירות כדי שיעזרו לנו במימון. השגרירות עזרה, ונסעתי עם יעל ניברון, השחקנית הראשית, ועם אמיר רשפון, הצלם".

איך למדת על שלב ההפצה והדחיפה של הסרט שיצרת?

"היתה לנו מורה נהדרת בחשיפה, רות לב-ארי, שלימדה אותנו את הצדדים הפרקטיים של העניין. היא לימדה אותנו על אתרי אינטרנט, על הקרנות, על נאום מכירות".

מה הן תוכניותייך לעתיד הקרוב?

"אני עובדת על תסריט חדש, גם הוא מתרחש בערבה, שאני מקווה למצוא לו מימון לפיתוח".



אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים
דף הבית
לצור קשר דרך טלפון
השארת פרטים