למידע נוסף מלא/י פרטיך
ונחזור אליך בהקדם
אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים

כותבי הצללים של העיתונות

מאחורי הקלעים של התקשורת הישראלית מתקיימת מערכת יחסים מורכבת בין עיתונאים ליח"צנים. יחסי הון-שלטון וסחרירים (ספינים) פוליטיים הם רק חלק מהסיפור. על טשטוש הגבולות ועיוורון הציבור ביום עיון מיוחד של האוניברסיטה הפתוחה

כתבה : טלי גלסקי

שיתופי פעולה בין יחצ"נים לעיתונאים הם דבר שבשיגרה, וכך גם הטשטוש בין מידע בדוק למידע נתון. את הציבור זה לרוב לא מעניין, גם בשל חוסר מודעות וגם משום שאי-אפשר לערוך תחקיר פרטי על כל ידיעה בעיתון או להצליב מקורות דיווח. ביום עיון מיוחד שערכה האוניברסיטה הפתוחה, תחת הכותרת "עיתונות תחת השפעה", דנו עיתונאים ויחצ"נים על המשמעות של היחסים בין התחומים. שוחחנו עם העיתונאי אבנר הופשטיין, שיזם את יום העיון והינחה בו פאנל, ועם אבי וינברג מהאוניברסיטה הפתוחה, שהינחה את הפאנל הנוסף שהתקיים באירוע.

אבנר, מדוע היה חשוב לך ליזום את יום העיון?

 "זה היה לי חשוב משתי סיבות הראשונה, אקטואלית. כאשר הגינו את הרעיון של יום העיון, בדיוק הגיעו היחסים בין עיתונות ליחצ"נות לשיא של מצב משברי מסוים, בין היתר, עם חשיפת האיומים של רני רהב. הייתה תחושה שיש מקום לקחת את המאורעות היומיומיים ולנסות למסגר אותם בדיון עמוק וארוך טווח. הסיבה השנייה היא מהותית יותר: בשנים האחרונות הידלדל מקצוע העיתונות לטובת מקצוע יחסי הציבור והדוברות. עיתונאים טובים עוזבים את העיתונות ומוצאים בית חם, ובעיקר יציב יותר, במשרדי היח"צ הגדולים. התופעה הזאת מעניינת, ועשויה לאיים על העיתונות. היא גם מכתיבה שינויים במערך הכוחות וב'מאזן האימה' בין שני המקצועות. חשבנו שיש מקום לדון בכך באופן רציני " .

 


העיתונאי אבנר הופשטיין מיוזמי יום העיון
צילום: גדעון מרקוביץ

בפאנל שהנחית טענה אירינה שלמור, שמידע מיוחצן תמיד התערבב במידע חקור, בלי שהציבור יהיה מודע לכך. מה דעתך? 

"ברור שאירינה טועה בעניין הזה, או פשוט מקלה ראש בו. נכון שמידע מיוחצן תמיד התערבב במידע חקור, אבל לפחות היה מידע חקור. היום נדמה שכתבות רבות, ולפעמים אפילו חלקים שלמים - בתוך אתר, עיתון או תוכנית טלוויזיה - מוכתבים מלמעלה במה שמכונה "תוכן שיווקי", שזה בעצם שם מכובס לפרסום סמוי. הפילטר העיתונאי כמעט נעלם, וכתבות שלמות פשוט נמסרות ממשרדי היח"צ כחלק מעסקה (מושחתת) עם הכלי העיתונאי. זה לא "ערבוב", אלא הזניה טוטאלית של העיתונות. ואם פעם היה מקובל לפחות לציין "מדור פרסומי" - הרי שהיום גם לא טורחים לציין אפילו זאת".

מה הם לדעתך הגורמים העיקריים לתלות המסוימת של עיתונות ביחסי הציבור?

"ישנם הגורמים המסורתיים והמוצדקים: חשוב שחומר יהיה מדוברר בצורה מסודרת, וכחלק משקיפות חברתית ועסקית יש צורך בגורמים מתווכים שימסרו מידע ראשוני לכתבים. הבעיה מתחילה בתלות בשלב השני, תלות שנובעת ממצוקת העיתונות: בגלל המחסור בכתבים, בגלל חוסר הניסיון של העיתונאים, בגלל תחרות פרועה, בגלל הצורך למלא משטחים עצומים של דפי אינטרנט, ובגלל לחצים כלכליים כאלה ואחרים - נגרע מעמדו של העיתונאי, ויכולתו לסנן חומרים או לבדוק אותם נחלשת מאוד. במצב זה, התלות של עיתונות ביחסי ציבור עלולה להפוך לכניעה לתכתיבי היחצ"נות. והשלב הבא (שכבר מתחיל) הוא ביטול התיווך העיתונאי - וכריתת הסכמים ישירים עם גורמי יחצ"נות לגבי פרסום תוכן ומידע בעיתונים ובאתרים".

עיתונות מקוונת כתקווה לעתיד

אבי וינברג מהאוניברסיטה הפתוחה מצביע על הבדלים בין גופי תקשורת שונים, ובחוסן העמידה שלהם נגד חומרים מיוחצנים. "יש כלי תקשורת חזקים ומבוססים כלכלית, כגון 'ידיעות אחרונות' וערוץ 2. אבל בסופו של דבר, עיתונאי אמיץ עם ערכים, שנקלע לגוף תקשורת חלש, מצליח לפעמים יותר מבחינה אתית, ומשיג מידע בלעדי וחשוב בעבודה מקצועית ואתית, לעומת עיתונאי לא-אמיץ שעובד בגוף חזק. דוגמה לעיתונאי למופת משמש בעיני רביב דרוקר מערוץ 10, שנמצא בצרות מול נתניהו ואחרים. הוא אמיץ ולא מוותר גם כשלשכת ראש הממשלה דורשת לפטר אותו. זה לא קשור לגוף התקשורת שבו הוא עובד".

האם הציבור יותר ספקן לגבי מידע מסוים מאשר אחר?

"הקוראים יודעים שמודעת פרסומת היא פרסומת ושמישהו שילם עבורה. מה שהם לא יודעים, זה שהרוב המוחלט של הידיעות במדורי הכלכלה, ידיעות חדשותיות על רווחים של חברה זו או אחרת, מקורו בחברות עצמן. זה לא תחקיר עיתונאי ולא בדיקה של עובדות. באופן כללי, חלקים נרחבים מהתוכן בעיתונים מקורם ביחצ"נות. פרופ' ירון אזרחי פנה אל הקהל שנכח בכנס ואמר: לא ייתכן שיעבדו עליכם; תקראו בספקנות ותהיו ערניים".

 

ריקוד האצבעות
.פרופ' ירון אזרחי: ממליץ לקרוא בספקנות את המידע בתקשורת. צילום: גדעון מרקוביץ

אז רוב הכתבות הן למעשה קומוניקטים?

"אנחנו כבר לא בעידן הקומוניקטים. היחצ"נית טל אלכסנדרוביץ תיארה ביום העיון איך היא כותבת ידיעה - היא עושה תחקיר וכותבת. היא רואה את עצמה כיצרנית תוכן. אבל בניגוד לעיתונאים, אין לה מחויבות לאובייקטיביות עיתונאית".

למה העיתונות נכנעת?

"מסיבות שונות. יש עצלנות עיתונאית; למשל, כשעיתונאי מבקש מיח"צן לכתוב לו כתבה שלמה. הציבור מניח שהמידע הוא אמין. אבל ברגע שמעבירים מידע שכולו מוטה-אינטרסים במסווה של מידע אמין, שכביכול עבר מסננת עיתונאית, זה חמור. אבל אני חושב שעיתונאים כאלה הם במיעוט".

אז מהי הבעיה המרכזית?

"הבעיה היא יותר מבנית. התקשורת ברובה המכריע היא תקשורת מסחרית עם בעלים שלאו דווקא מחויבים לעיתונות, כך שהרבה יותר זול לקבל כתבה מוכנה עם תמונות מאשר לבקש מכתב להשקיע שבוע בתחקיר. כך נוצר מצב, שאין מחויבות לעיתונות במשמעות המסורתית שלה, ומסתמכים על יחצ"נים. מי שנכנס היום למקצוע מגלה שככה זה עובד. עיתונאים עושים פשרות וויתורים, בין השאר, מפני שהם צריכים להתפרנס.

היחצ"נית טל אלכסנדרוביץ רואה עצמה כיצרנית תוכן. צילום: גדעון מרקוביץ

 

אבל גישה זו אינה חד-משמעית – הספר המצוין Sourcing the News (שכתב ד"ר צבי רייך מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב – ט"ג), מדבר על יחסי עיתונאים ומקורות בעיתונות הישראלית. הוא מציג גישות אחרות, הטוענות כי יש התפתחויות גם לצד השני".

איזה סוג של התפתחות?

"חנוך מרמרי הציג בכנס מידע אופטימי, שהפתיע אותי. הוא מאמין שהעיתונות המקוונת מצליחה לוותר על המתווכים – כלומר היחצ"נים - ומעבירה אל הציבור מידע שנלקח ממקורות ראשוניים, ללא הסינון והעיוות שהוא עובר כיום. זה, לדעתו, השינוי שיוביל לאי-הסתרה של מידע בעתיד".

חנוך מרמרי
חנוך מרמרי עורך" העין השביעית"
צילום: גדעון מרקוביץ

קישורים:



אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים
דף הבית
לצור קשר דרך טלפון
השארת פרטים