צלם: יגיל צבעוני
הטלוויזיה נפתחת בשנים האחרונות אל הצופים, ומכניסה אותם אל אחורי הקלעים של ההפקה. האומנם? אורנית קליין-שגריר מהאוניברסיטה הפתוחה מספרת על מראית עין של פתיחות ועל חיפוש אחר מודל עסקי חדש לטלוויזיה
כתבה : טלי גלסקי
מבחני קבלה לעונה חדשה של "כוכב נולד": בחורה דתייה עומדת לצאת אל מול השופטים כדי להציג את הקטע שלה; המצלמות, שמציגות את אחורי הקלעים של התוכנית, מכוּונות אליה; התחקירנית מבקשת ממנה לקרוא בסידור; היא מסרבת; התחקירנית לוחצת; אחר כך היא גם נוזפת במועמדת ובאִמהּ על שנפרדו בלי חיבוק – הרי זה לא מצטלם טוב, חייבים חיבוק נרגש מאמא לפני מבחן הקבלה, כדי שייראה אותנטי. את ההנחיות שמקבלים המשתתפים, הצופים אינם רואים, כמובן. אך התיאורים הללו מופיעים בכתבתו החווייתית של יואש פלדש, שהגיע לתמוך בבן-זוגו שנבחן לתוכנית. "פתאום אני מבין את העוצמה של ההמחזה. אנחנו מבצעים את הדברים, והם נהפכים למציאות", הוא מסכם.
"הצילומים האלה של המועמדים לפני מבחן הקבלה הם הופעה לכל דבר", אומרת ד"ר אורנית קליין-שגריר מהאוניברסיטה הפתוחה. "המפיקים כביכול משתפים אותנו בידע שלהם ומציגים סוג של שקיפות, אבל אנחנו לא רואים את מה שקורה באמת, אלא מקבלים אשליה של מציאות, שבנויה על מנגנון של הסתרה".
מחקרה של קליין-שגריר בנושא טשטוש הגבול שבין אחורי הקלעים לבין קַדְמַת הבמה מעלה נקודות מעניינות. "התופעה של פתיחות ושקיפות בטלוויזיה הולכת ומתרחבת, אבל היא למעשה מצג-שווא. מראים את הצוות בעבודה, את חדר הבקרה, מצלמות בחדר חזרות. בעונה האחרונה של 'האח הגדול' היו שני דיירים שסולקו, וההפקה הקדישה שליש מהתוכנית לשיתוף הצופים בשיקוליו של הצוות. כל אלה מהווים חלק מהניסיון של הטלוויזיה לטשטש את הגבול בין אלה שיוצרים תוכן לבין אלה שצורכים אותו, בכך שהיא מזמינה את הקהל לצפות באופן שבו עובד, כביכול, המנגנון, ולפעמים גם להשפיע".
האם היית מקבילה את זה למטבח פתוח במסעדה?
"זו הקבלה מצוינת, כי גם שם אפשר לראות את השף עובד, ויחד עם זאת, הוא מואר ומורם על מעין כַּן דמיוני ועושה את זה במומחיות מרשימה, כשהכל מסביב נראה יפה ונקי. הדואליות הזו גם נמצאת בהפקות הטלוויזיה. אבל בניגוד למסעדות, בטלוויזיה יש עוד אזור של אחורי הקלעים. סיפרה לי חברה שביקרה בסרי לנקה, שכאשר שמזמינים אותך להתארח בבית מבוסס, בעלת הבית מוציאה מהמטבח את האוכל בחגיגיות, אבל מאחורי המטבח הזה יש עוד מטבח, שם נמצאים העובדים שבאמת מבשלים את הכל. בטלוויזיה, גם בתוכניות ריאליטי אנחנו יודעים שיש מנגנון של כתיבת תסריטים ועריכה, ואת אלה אנחנו לא רואים".
למה זה כל כך מורכב בטלוויזיה?
"זה מורכב משום שבניגוד לאינטרנט, הטלוויזיה היא מדיום ליניארי וריכוזי מאוד. זהו מדיום שמחשיב את עצמו כמי שיש לו סודות מסחריים, ולוקח על עצמו סיכונים כלכליים כבדים מאוד. בהפקה של תוכנית ריאליטי מושקע הרבה מאוד כסף וקיים סיכון כלכלי גדול. הפורמטים הטלוויזיוניים הם סוג של פטנט, והם צריכים להיות מאוד זהירים לגביו. בנוסף, האינטרנט צמח מתוך אידיאולוגיה של שקיפות ופתיחות, ואילו אנשי הטלוויזיה מודעים לכך שהם פועלים בעולם אחר".
אם כך, מדוע הם כל כך מתאמצים?
"הצופים רוצים להיות משוכנעים שיש חלקים בהפקה שנעשים ללא התערבות, ומפיקי הטלוויזיה יודעים שכל סביבת התקשורת משתנה, והם רוצים להעניק לצופים אותה חוויית צפייה משתפת. מפיק בערוץ 10 אמר לי, שהצופים רוצים להרגיש שהם חלק מהעשייה, ומפיקה אחרת אמרה, שרייטינג גבוה מקבלות תוכניות שבהן הצופים מרגישים שהם חלק ממשהו".
קליין-שגריר מוסיפה, שהתכנים של אחורי הקלעים הם מגוונים מאוד: "תוכניות של הצצה אל אחורי הקלעים, קדימונים שמראים את ההכנות לקראת תוכנית, אייטמים ייעודיים בתוכניות אחרות, סיקור חדשותי של מאחורי הקלעים, ואתרי אינטרנט מיוחדים שנלווים לתוכנית ומזמינים את הצופים להתבונן באופן עצמאי בשטח ההפקה, למשל, באמצעות מצלמות מעקב בחדר חדשות או התבוננות בהקמת הבמה".
כמה נוכחות יש, לדעתך, לחשיפה הזו?
"רבה מאוד. לדוגמה, מפיקי כוכב נולד הקדישו למבחני הקבלה בעונה השמינית 12 תוכניות של 90 דקות בפריים טיים של ערוץ 2. זה הפך את אחורי הקלעים לחלק בלתי-נפרד מקַדְמַת הבמה. התוכנית 'דה ווייס' נבנתה רובה ככולה על מבחני הקבלה".
זה קורה לא רק בתוכניות ריאליטי, נכון?
"אכן, התופעה הזו באה לידי ביטוי גם בז'אנרים אחרים. למשל, אושרת קוטלר הושיבה את הכתבים שלה לשיחת מערכת מבוימת. הם ישבו מאופרים למשעי בחדר, עם תאורה והעמדה; היא ניסתה לשתף את הצופים בבית ולהראות להם איך עובדים על מגזין. אבל אין ספק שרוב הדוגמאות הן מתוכניות ריאליטי, כי חמישים אחוז מהפריים טיים הישראלי הם ריאליטי. אנחנו צופים בריאליטי פי 4 מכל מדינה אחרת בעולם. אחת הסיבות כך היא, שבניגוד לדרמה, ריאליטי חייבים לראות בשידור חי, בעוד שסדרות לרוב נצפות באינטרנט וב-VOD, ואז יש פחות חשיפה לפרסומות".
קליין-שגריר מציינת, שנושא הפרסומות דורש מהתעשייה לחפש מודל עסקי חדש. "אם אנשים צורכים תכנים בלי שהם נחשפים לפרסומות, כלומר, מקליטים תוכניות, הרי שעיקר הפרנסה כבר לא יכול להיות מפרסומות, ולכן מחפשים מודל עסקי חלופי".
ד"ר אורנית קליין-שגריר היא חוקרת תקשורת המתמחה בטלוויזיה. מלמדת באוניברסיטה הפתוחה ובמכללה האקדמית הדסה.
