למידע נוסף מלא/י פרטיך
אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים

כסא משלו

כסא טוב, זה מה שצריך כדי לכתוב תסריט. רצוי שלכותב יהיו גם שאר רוח ופיוט, כמו בשירה, וכל אלה הם רק חלק מהצלחה של סרט או סדרה. צביקה קרצנר, מרצה לתסריטאות בחשיפה, על סדרות ישראליות בחו"ל, על סרטי גרילה ועל יוטיוב

כתבה: טלי גלסקי

"כותב תסריטים צריך סביבת כתיבה מתאימה", אומר התסריטאי הפורה צביקה קרצנר. "שמעתי פעם את דן גורדון אומר, שכדי לכתוב תסריט, אתה צריך כסא טוב. זה נכון, אבל כדי שתסריט יקבל קומה נוספת, דרושים שאר רוח, השראה ופיוט. את אלה אי-אפשר ללמד".

קרצנר, מבכירי התסריטאים בארץ, מלמד תסריטאות זה 20 שנה, ובשנת 2001 אף זכה בפרס המרצה המצטיין מטעם ה-BIARTS. הוא חתום על למעלה מ-50 תסריטים לסרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה ודרמות טלוויזיה, וכן שימש יועץ אמנותי לקרן הקולנוע הישראלי ולקרן תל-אביב לאמנויות. את השינויים המתרחשים בתחום היצירה המצולמת בישראל הוא רואה גם בקרב התלמידים המגיעים ללמוד בחשיפה. "בהחלט חל שינוי בקהל התלמידים. אם בעבר הרבה מהתלמידים בחרו בלימודי קולנוע מפני שזה נראה מדליק וקל, הרי שהיום מגיעים יותר אנשים שיש להם תשוקה לתחום זה. הם יכולים לבחור במשפטים או במדעים מדויקים, אבל הם מעדיפים ללמוד תסריטאות".

מה לדעתך גרם את השינוי הזה?
"יש היום יותר פלטפורמות שמניבות פרנסה ליוצרי קולנוע. אני חושב שזה קשור לכך שהטלוויזיה התפתחה מאוד מאז שערוץ 2 עלה לאוויר והתחילו שידורי הכבלים".

שינוי משמעותי שבולט בתקופה האחרונה הוא שיותר סרטים ישראליים מגיעים לתחרויות בינלאומיות, וסדרות ישראליות נמכרות לחו"ל. האם, להערכתך, זה נובע משיווק נכון יותר, משינוי תוכני, או שמא מגורם אחר?
"אפשר לומר שבטלוויזיה יש כמעט מבול, ושהפכנו להיות תעשייה שמייצרת פורמטים מקוריים ומוכרת אותם. בכלל, נושא הפורמטים הטלוויזיוניים הוא חלק מהשיח הפנימי של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל ובעולם. בקולנוע, זה סיפור אחר לחלוטין, כי לרוב, קולנוע ישראלי לא מתבסס על פורמטים אלא על רעיון ייחודי. סרטים ישראלים הם לרוב לא אוניברסליים. 'הערת שוליים', למשל, מציג דמויות שלקוחות מנשמת אפה של התרבות הישראלית. הוא לא יעבוד אם יְעַבּדו אותו לגרסה הוליוודית. כך גם לגבי 'עג'מי'. לעומתם, יש דוגמה כמו הסרט 'סיפור גדול', שכן מכר פורמט. שם יש 'היי קונספט', כלומר, משפט אוניברסלי, המגדיר את עלילת הסרט".

טכנולוגיה של יצירת סרטים – מצלמות, אמצעי עריכה ואמצעי הפצה – נגישה היום להרבה יותר אנשים. האם, לדעתך, זה מעודד יצירה איכותית יותר, או שמא להיפך – מוריד את הרף?
"זו שאלה מורכבת, ואתן שתי נקודות מבט לגביה. ההתפתחות הטכנולוגית בהחלט פותחת אפשרויות, וזה מאוד מרגש. חלק מהסרטים מצליחים למרות שנעשו בתקציב זעום. לדוגמה, סרט האימה המטורף 'חתולים בסירת פדלים', שיצרו סטודנטים, קיבל תגובות נלהבות בפסטיבל דרום, ויש לו סיכוי להיות סליפר כי לא רואים סרטים כאלה בקולנוע הישראלי. מישהו מוכשר, שעלול היה לאבד את התשוקה ליצור סרט בתהליך האישור, יכול באמצעות מצלמת האייפון שלו לצלם סרט 'אינדי' שיצליח מבחינה מסחרית. מצד שני, מפיק ותיק מאוד אמר לי לאחרונה, שהתופעה הזאת מוזילה את אמנות הקולנוע ומייצרת המון זבל. אבל לדעתי, הטכנולוגיה מאפשרת לעשות קולנוע טוב ומעניין יותר מאשר בקונסטלציה הקודמת, ואולי דוגמה לכך היא דווקא הסרט 'נועה בת שבע עשרה', שכתב וביים בשנות ה-80 יצחק (צפל) ישורון. זהו סרט קאמרי, שרובו דיאלוגים אותנטיים של דמויות ישראליות, אשר מתמודדות עם קונפליקטים שנלקחו משיח החברה הישראלית בשנות ה-50. זהו סרט קאמרי נפלא, שהצליח עד מאוד בשעתו. עוצמתו נבעה מתסריט, מבימוי וממשחק מצוינים, לאו דווקא ממערך הפקה משכלל. היום יש יותר סיכוי שאלמנטים כאלה יבואו לידי ביטוי בזכות הנגישות הטכנולוגית"..

אפשרויות טכנולוגיות כגון בלוגים ויוטיוב שינו את מוקדי הכוח התקשורתיים בכך שנתנו בידי אנשים פרטיים יכולת להקים עיתונים מקוונים, ולהשפיע בכך על מחשבה והלך רוח. האם נראה שתהליך דומה קורה גם בתחום היצירה הקולנועית?
"אני חושב שזה חזון קצת אוטופי, בגלל מנגנון ההפצה, כפי שהוא נראה בשנים האחרונות. הקומפלקסים של בתי קולנוע כגון סינמה סיטי ויס פלאנט מעניקים חוויה קולנועית שונה, וגם מהווים גורם חשוב בהצלחה של סרטים. כרגע קשה לי לראות איך משתנה הצורך במערכת הפצה. גם אנשים שעושים סרטים בשקל וחצי יזדקקו למשה אדרי כדי להפיץ סרטים ולפלטפורמה להקרנה בבתי קולנוע. אנשים רואים בבית סרטים במסכי ענק, אבל עדיין הולכים לקולנוע כי זו חוויה חברתית, והם מחפשים להתרגש בתוך קבוצה".

לסיום, אנא ספר משהו מכסא העבודה של התסריטאי.
"כתיבת תסריט, בניגוד לטקסט של פרוזה או כל טקסט אחר, מצריכה קריאה של הטקסט בקול תוך כדי כתיבה. חשוב לקרוא בקול ולשחק את הטקסטים כדי לשמוע עד כמה הם מדוברים וכדי להרגיש את האותנטיות. בכלל, אני חושב שתסריט ושירה קשורים זה לזה יותר מאשר תסריט ופרוזה, משום ששניהם מספקים חוויה רגשית שקודמת לחוויה האינטלקטואלית".



אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים

דף הבית
לצור קשר דרך טלפון
השארת פרטים