תכנית
17:00 התכנסות ודברי פתיחה
17:30 מושב ראשון:
פוליטיזציה של החינוך – או: על זרזירים, עורבים וסוס - ד"ר דבורה בן-שיר, מרכזת הוראה ומרכזת אקדמית של התכנית לתואר שני בחינוך: טכנולוגיות ומערכות למידה.
מי מפחד מחינוך לערכים? - ירדן פינטו, סטודנטית לתואר ראשון, בפיזיקה ובפילוסופיה.
האם התקשורת צריכה לאפשר חופש ביטוי למתנגדי חופש הביטוי? - ד"ר ערן פישר, מרכז הוראה, המחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת.
חשיבות הלגיטימציה לשיח ביקורתי בחברה הישראלית - איתמר וגנר, סטודנט לתואר ראשון בכלכלה.
18:30 מושב שני:
ג'נוסייד – מי שומע את הקולות? - פרופ' אמריטוס יאיר אורון, סגל אקדמי בכיר, המחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת.
ציוצי שואה כאקט של התנגדות - ליאת פריזם, סטודנטית לתואר שני בלימודי תרבות
צורות ארגון דמוקרטי ופשיסטי בחיי הנפש - גילי לויתן, מרכזת הוראה, המחלקה לחינוך ופסיכולוגיה.
על הבגידה - ד"ר יאיר שליין, מרכז הוראה, המחלקה היסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות.
19:30 מושב שלישי:
שיח ציבורי על הנשי והאישי - מירי מרדכי, סטודנטית לתואר ראשון בהיסטוריה ותעודת הוראה.
על הזכות לתמוך בחרם - ד"ר יובל אילון, סגל אקדמי בכיר, המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות.
פייק ניוז, ההיית או חלמתי חלום? מבט אמיתי על מציאות מזויפת - אבנר הופשטיין, מרכז הוראה ועיתונאי, המחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת.
תקצרים:
פוליטיזציה של החינוך – או: על זרזירים, עורבים וסוס – ד"ר דבורה בן-שיר, מרכזת הוראה ומרכזת אקדמית של התכנית לתואר שני בחינוך: טכנולוגיות ומערכות למידה
לאחרונה, השיח הציבורי בישראל רווי דיונים סוערים לגבי מה שמתואר כתהליכי פוליטיזציה של החינוך. תהליכים אלה מתבטאים, יש הטוענים, בתופעה גוברת והולכת של החדרת תכנים, עמדות וערכים למערכת החינוך, באופן המכוון לקיבוע הגמוניה שלטונית ותרבותית. זאת, באמצעות תכניות לימוד וחומרי לימוד מוטים, והשתקה של קולות אחרים, בעיקר של מורים, שבדרך זו הופכים, לרוב שלא מדעת ומרצון, לפקידי שלטון גרידא. האמנם כך? האם יש כאן משהו חדש? רפרוף קצר, אטימולוגי, פילוסופי והיסטורי על הקשרים שבין הפוליטי לבין החינוכי, יאפשר לנו לבחון את גבולות התופעה ולהציג שאלות לגבי דרכי ההתמודדות עימה.
מי מפחד מחינוך לערכים? - ירדן פינטו, סטודנטית לתואר ראשון, בפיזיקה ובפילוסופיה
אלימות בחברה, התנהגות כוחנית ושסעים תרבותיים מלווים את ההתנסויות היומיומיות שלנו בישראל. יש הטוענים כי יותר מבעבר. אולם, הרעיון לחנך לערכים מעורר חלחלה אצל רבים מחשש לשטיפת מוח. אז האם חינוך לערכים הוא בהכרח הטפה? נבחן את הסוגיה לאור שאלות על סובלנות ופלורליזם בדמוקרטיה בחינוך ליצירתיות ברוח קן רובינסון.
האם התקשורת צריכה לאפשר חופש ביטוי למתנגדי חופש הביטוי? - ד"ר ערן פישר, מרכז הוראה, המחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת
בהסתמך על המאמר "סובלנות דכאנית" של הרברט מרקוזה מ-1965 אני תוהה על גבולות חופש הביטוי שצריכה להציב התקשורת בחברות דמוקרטיות. אני מציע שהתפיסה שגורסת סובלנות מקסימלית לדעות מגוונות, עקרון האיזון במדיה, והעמדה של תקשורת כזירה נייטרלית אינם יכולים להשאר בעינן לנוכח מתקפה ישירה של פוליטיקאים על עקרון חופש הביטוי ועל תפקיד התקשורת בדמוקרטיה. זוהי לא רק עמדה נורמטיבית אלא גם קביעה אמפירית ואני מראה באמצעות דוגמאות את האופן בו אמצעי התקשורת בארצות הברית ובישראל מתמודדים עם התפקיד הכפול של היותם זירה של השיח הפוליטי אך גם היותם שחקן בעל עניין בחופש הביטוי ועמדה (פוליטית) לגביו.
חשיבות הלגיטימציה לשיח ביקורתי בחברה הישראלית - איתמר וגנר, סטודנט לתואר ראשון בכלכלה
בישראל כיום אין לגיטימציה לשיח ביקורתי. כלומר, שיח ביקורתי קיים, אבל לרוב נחשב כדבר שלילי, בעוד שבפועל ביקורתיות עשויה להיות בונה ומקדמת. האם גם אנחנו טועים בדבר זה במקום העבודה ובפוליטיקה וכיצד ניתן להאבק בזה ? במצב עניינים זה, אציע אופנים להשתמש בצורות חשיבה קיימות באופן יצירתי ומותאם לישראליות כדי לאפשר עמידה על החשיבה והדעות שלנו, וזאת בהתבסס על מושגים כמו ספירלת השתיקה ו"חשיבת ביחד" (group thinking) שפיתחו ד"ר אליזבט נואלה נוימן וסלומון אש.
ג'נוסייד – מי שומע את הקולות? - פרופ' אמריטוס יאיר אורון, סגל אקדמי בכיר, המחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת
הג'נוסייד היא תופעה המלווה את ההיסטוריה האנושית. במאה השנים האחרונות, לפני ואחרי השואה, אירעו מעשי ג'נוסייד רבים, ומעשים כאלו מתרחשים גם עכשיו. למה אנחנו לא רוצים לשמוע? למה אנחנו אדישים? למה אנחנו מגרשים את הפליטים שמחפשים אצלנו מקלט? מה קורה לידנו בסוריה? מה קורה כבר 15 שנים בדרפור? מה קרה לכורדים? לאדישים – אנחנו – יש חלק באחריות ובאשמה. זה קורה גם בגללנו.
ציוצי שואה כאקט של התנגדות - ליאת פריזם, סטודנטית לתואר שני בלימודי תרבות
בניגוד לזיכרונות קולקטיבים אחרים, נראה שהשואה היא הזיכרון החי ביותר שיש כאן כיום. כתוצאה מעבודת זיכרון ממוסדת, מדוקדקת, מוקפדת ומקיפה מאוד מחד, והצטרפותה של המדיה החדשה מאידך, נוכחותה של השואה בשיח הישראלי היומיומי רק עולה ומתעצמת. בהרצאה שבודקת את הנוכחות המאסיבית של השואה ברשת הטוויטר הישראלית, עולה הטענה שחלק ניכר מאזכורי השואה בטוויטר מהווים אקט של התנגדות מצד הצייצנים הישראלים שתכליתו להתריס כנגד הזיכרון הממסדי, הנרטיב, הרטוריקה והמסרים ההגמונים ביחס לשואה, כמו גם כנגד השימוש התכוף והתדיר בשואה מצד המדינה, מוסדותיה והנהגתה. בהתנגדותם זו, מבקשים צייצנים ישראלים לעצור את הסחרור אליו נקלע השיח ולחשב מסלול מחדש ביחס לזיכרון השואה.
צורות ארגון דמוקרטי ופשיסטי בחיי הנפש - גילי לויתן, מרכזת הוראה, המחלקה לחינוך ופסיכולוגיה
כריסטופר בולאס, אחד הפסיכואנליטיקאים העכשוויים המרתקים, מציע תיאור של התפתחות נפשית ממבנים פשוטים אל עבר מורכבות הולכת וגוברת שיש בה ריבוי ויחסיות, כמו גם, נסיגות אל צורות ארגון פשוטות יותר. במאמרו "הלך הרוח הפשיסטי" (1992) מבקש בולאס לחקור את האופן שבו מתבסס הלך רוח שמספק הרשאה להכחדה של בני אדם. בתוך כך, הוא מצביע על מנגנונים נפשיים שגורים, יומיומיים, שפעולתם הבנאלית סוללת את התנועה הנפשית אל עבר הפשיזם. נבקש לבחון באיזו מידה הרעיונות שניסח בולאס, רלוונטיים להבנת תופעות שונות בשדה הפוליטי בישראל.
על הבגידה, דר' יאיר שליין, מרכז הוראה, המחלקה היסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות
רחב "מוכרת המזונות" מיריחו מתוארת בתנך באור חיובי. אישה רבת תושייה, שראתה את הנולד והבטיחה את שלומה ושלום ילדיה מפני הפלישה, הכיבוש והכיליון, שנגזרו על בני עמה. מצד שני, לו שאלנו את בני יריחו של תקופתה מה דעתם על אותה רחב, היינו מקבלים תיאור אחר לגמרי, סביר שהיו רואים בה בוגדת. בגידה היא מושג שלילי, הקשור בהפרה של אמון וכחבירה אל האויב, אך האם היא בהכרח שלילית?
שיח ציבורי על הנשי והאישי - מירי מרדכי, סטודנטית לתואר ראשון בהיסטוריה ותעודת הוראה
האם עליי לדבר את קולי הפמיניסטי או קולי האזרחי? אני אישה. ישראלית , משכילה, פלוס שלוש, מינוס דירה, מתעקשת על קיום משמעותי. זכותי להישמע! נכון שפורמלית המרחב הציבורי הישראלי פתוח לנשים אבל האם הן מוזמנות להשתתף כשוות בו? אטען כי סדר היום הציבורי מבחין בין הגברי-ציבורי לנשי-אישי ומשמש משתיק קול לא רק לאישה אלא גם לשיח שמזוהה איתה. אבקש להדגים כיצד חוקרות מגדר כמו פרופ' חנה הרצוג חושפות את האופן בו "מכוננת האידאולוגיה של "פרטי" ו"ציבורי" את המציאות, למרות שבפועל מתרחשים לא פעם תהליכים המטשטשים את ההבדלים בין התחומים (הרצוג ח', 2009).
על הזכות לתמוך בחרם - ד"ר יובל אילון, סגל אקדמי בכיר, המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות
ישנה טענה רווחת בזכות איסור על אקדמאים לתמוך בתנועת החרם על ישראל. הטענה מבוססת על הרעיון שאסור לעובדים (ובכלל זה אקדמאים) לתמוך במדיניות שתפגע במוסד שמעסיק אותם. אטען שהאיסור אינו מוצדק בהקשר של יחסי עובד-מעביד באופן בכללי, ובפרט אינו מוצדק בהקשר האקדמי בו המחויבות לאמת היא ערך מכונן של המוסד.
פייק ניוז, ההיית או חלמתי חלום? מבט אמיתי על מציאות מזויפת - אבנר הופשטיין, מרכז הוראה ועיתונאי, המחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת
הבחירות האחרונות בארה"ב נסמכו במידה רבה על שורת סיפורי "פייק ניוז" שהופצו ברשתות החברתיות ויצרו מציאות אלטרנטיבית מתחת לרדאר והרחק מעינה הפקוחה של התקשורת המיינסטרימית. עכשיו מנסים כולם (כולל מייסדי הרשתות החברתיות) להבין כיצד מתמודדים עם התופעה החדשה והאם צריך להילחם בה או לנסות "לשפר מבפנים". ה"שיחדש" הזה הופך בהדרגה לאחד המנועים המשמעותיים ביותר של המאבק נגד התקשורת הממוסדת, ומעורר סימנים מדאיגים לגבי היכולת לקבל מידע מהימן דווקא בעידן של שפע מידע בלתי נגמר.