הספר מציג לראשונה מחקר היסטורי מקיף על ניסויים רפואיים בבני אדם בישראל, משנותיה הראשונות של המדינה ועד שלהי המאה ה־20. באמצעות ניתוח פרשות נשכחות ומושתקות הוא בוחן את יחסי הגומלין בין מדע, מדינה וחברה, ואת האופנים שבהם ידע רפואי, כוח פוליטי וערכים מוסריים עיצבו מדיניות ופרקטיקות מחקריות. המחקר מבוסס על עבודת ארכיון רחבת היקף וראיונות, ומציע מבט ביקורתי על תולדות הרפואה והמדע בישראל.