את אילנה, חברה וקולגה לעבודה, הכרתי שנים רבות לפני שהתחלתי את עבודתי באוניברסיטה, היינו שכנות בבית הדו משפחתי בבסיס חיל האוויר בצפון בו שרתו בעלינו. לא אשכח את הפעם שאילנה ארחה אותנו, זוג צעיר שזה עתה הגיע לבסיס, והגישה לנו ארטישוקים!! שאת העלים וה"לב" שלהם אכלנו בהנאה רבה לאחר שטבלנו ברוטב שהוגש בצד. היה מוזר מאד לא מוכר אך טעים ביותר! אכן, כפי שציינו אחרים, אילנה, בנוסף לכל שאר מעלותיה, הייתה ידועה בבישוליה המעניינים ובמתכוניה.
במהלך אותו אירוח אף התברר לי, שאנחנו גם בוגרות של אותה אוניברסיטה ואותה מחלקה , המחלקה לבוטניקה.
חברותי עם אילנה התעצמה כאשר התחלתי לעבוד באו"פ כמרכזת ההוראה של הקורס צומח וצמחים ועוד יותר מכך, כאשר הסתבר ששתינו אוהבות מאד לטייל.
אילנה (מימין), לואיז, לאה ו
העריוני הצהוב ברמת הגולן
אני הבאתי את מכרי ואילנה הביאה ממכריה, וכך התארגנה קבוצה של שש זוגות אוהבי טיולים והרפתקאות מכל הסוגים. בתדירות של כמעט פעם בחודש טיילנו, בעיקר בדרום הארץ, בנופים שאילנה וגם אני אהבנו מאד. לעיתים הצטרפו גם ילדיהם של אילנה ואמנון והם אף המליצו על מסלולי טיול אחדים.
התחלנו בנחל גוב, ירדנו בסולמותיו וטבלנו בגביו, המשכנו בנחל פרס, השתלשלנו בחבלים בנחל דרגות וחצינו בשחייה את גביו העמוקים.
חבורת המטיילים בסיום הטיול בנחל דרגות.
טיילנו בנחל ברק ונחל חווה, נחל פרס ונחל צאלים, נחל חימר ונחל משמר ועוד ועוד. טיילנו בהר כרכום וראינו את הציורים היפיפיים בני אלפי שנים על גבי האבנים והסלעים.
טיילנו בהר הנגב לאחר חורף גשום והתפעלנו מהפריחה המרהיבה והצפופה של שמשון השלחופיות.
פריחת שמשון השלחופיות בבורות לוץ
טיילנו בנחל זוויתן עליון והתפעלנו מ"הגינות" המרהיבות שנוצרו משפע הרקפות הפורחות. ערכנו טיולים לכבוד ימי הולדת. פעמים רבות סיימנו טיולים בדקה התשעים כאשר החושך יורד וכל אחד מאיתנו כבר רואה בדמיונו ולבושתו את המחלצים הבאים לחלץ אותנו מהקניון החשוך... למחרת הטיול היינו קמים , כואבים ודואבים לעיתים בגלל המאמץ, אך זה לא הרתיע אותנו לתכנן מיד את הטיול הבא.
חלק מהחברים נעזרו לעיתים במקל ובאחד הטיולים אף הצביעו עלינו כ "זקנים האלה שמטיילים עם המקלות" אך זה לא הרתיע אותנו. אני הייתי אחראית על קביעת מועד הטיול וארגונו, אמנון ואילנה היו פותחים מפות, בוחרים מסלול, שהיה מקבל תמיד אישור גורף של כל הקבוצה, וכך היינו עומסים את התרמילים באוכל ויוצאים לדרך. באשר לאוכל, הוא היה חלק חשוב ונכבד בטיול. ממיטב העוגות, העוגיות והסנדוויצ'ים הובאו לטיול וחולקו בין כולם . העדפנו את הסנדוויצ'ים של וורה, שהיו מלאים כל טוב ומאד משמינים....הסנדוויצ'ים שאני הכנתי היו מיועדים לשומרי הגזרה והמשקל... אילנה דאגה תמיד להביא פירות יבשים למען הבריאות והאנרגיה, ואת הקפה הכינה טרי בשטח, כשהיא לוקחת איתה מים חמים בתרמוס, צנצנת קפה וצנצנת סוכר. היא דאגה תמיד לאלה שקצת התקשו לטפס על הר תלול או להשתלשל בחבל. היא הרגישה לעיתים "אשמה" על שהיא מוציאה אותנו לטיולים קשים מדי. זו הייתה עבודה קשה לשכנע אותה, שאנחנו אנשים גדולים, אחראיים על עצמנו ובעיקר נהנים מכל רגע. ככל שהטיול היה אתגרי יותר ההנאה הייתה גדולה יותר ובמיוחד ההרגשה בסוף היום של "עשינו זאת"!
טיילנו בנחל ארנון בירדן,קפצנו לתוך מפליו הגועשים והשתלשלנו בחבלים, נחבלנו, אחד מחברנו שבר רגל, אולם, על אף הכול ולמרות הכול המשכנו לטייל.
המון צחוק ומצב רוח טוב ליוו את הטיולים האלה, היה בהם משהו מיוחד וייחודי שנבע מההתחברות הטובה של האנשים ומהרוח הטובה שהשרו אילנה ואמנון.
אילנה ואמנון. מנוחה בעין יורקעם.
את ההדרכה הבוטנית הנעימה והמלומדת קיבלנו מאילנה. גם כשכבר הייתה חולה, בין טיפול לניתוח המשיכה אילנה לטייל. נוסף לכל שאר תכונותיה אילנה לא הייתה מפונקת,גם לא כאשר חלתה.
אילנה תחסר לי מאד. אזכור אותה כחברה וכקולגה לעבודה, איתה אפשר היה להתייעץ בכל נושא ,אך בעיקר אזכור אותה מהטיולים היפים שטיילנו ביחד .
לאה קורן.
יהי זכרה ברוך