בחינת היתכנות של אסטרטגיות התחדשות עירונית בישראל

חוקרת ראשית: פרופ' נורית אלפסי (אוניברסיטת בן גוריון)

התחדשות עירונית היא תחום מדיניות שמטרתו לטפל בהידרדרות כלכלית וחברתית באזורים עירוניים על ידי שיפור המרקם הפיזי של הסביבה. כיום, חוקרים טוענים כי התחדשות עירונית צריכה להפוך לפעילות מתמשכת וקבועה בעירוניות בריאה, עמידה ובת קיימא. בישראל, לעומת זאת, התחדשות עירונית נשענת על השקעה יזמית, שמובילה ברוב המקרים להריסה ובנייה מחדש של בתים ואף שכונות שלמות. מומחים מעריכים כ-500 אלף יחידות דיור בישראל שנבנו על ידי המדינה בעשורים הראשונים לקיומה וזקוקות למידה משמעותית של התחדשות.

במדיניות הקיימת, המשמעות היא הריסה ובנייה מחדש של עשרות אלפי מבנים. לאור חוסר הקיימות הקיצוני של שיטת ה'פינוי בינוי' והצורך לבסס שיטה שתהייה רלוונטית גם לעשורים הבאים, מחקר זה מחפש מסגרות חלופיות לעדכון מגורים בישראל, תוך התמקדות בפריפריה ובאזורים שנמצאים מחוץ לאזורי הביקוש .במוקד המחקר עומדת המוטיבציה לאיתור כלים להתאמת המגורים לסטנדרטים ולמאפיינים עכשוויים ולחזק מבנים מפני רעידות אדמה.

המחקר יבחן היתכנות של אסטרטגיות התחדשות שנוסו בישראל ובמספר מדינות באירופה. נבצע ראיונות עומק עם גורמי מפתח מעולם ההתחדשות העירונית בישראל, חקירה של מספר מקרי מבחן בהם נעשתה התחדשות ללא הריסה ונפיץ שאלון מפורט ברשויות להתחדשות עירונית, למהנדסי ערים ו למנהלי מחלקות תכנון ברשויות המקומיות. התוצר העיקרי של המחקר יהיה מודל ואוסף כלים להתחדשות בת- קיימא, הממוקד ביעדים חברתיים, כלכליים וסביבתיים ותואם את מערכות התכנון והפיתוח הישראליות.