Header

מיתוס ומיתולוגיה של יוון ורומא בתודעה ההיסטורית של יהודי ספרד בימי הביניים

 

ד"ר רם בן שלוםnote1

 

בחלק הארי של תקופת ימי הביניים אין עדות לכך שיהודים בכלל ויהודי ספרד בפרט גילו עניין מיוחד במיתולוגיה של יוון ורומא. בניגוד לפתיחות היחסית שאפיינה את החברה היהודית במאות הראשונות של הנצרות, בימי הביניים נשלטה המחשבה היהודית בידי הגישה התלמודית, שהוקיעה באופן גורף את חקר המיתולוגיה. עם זאת, נמצאו עקבות של מיתוסים מסוימים שקיבלו ביטוי מפוזר ובלתי מאורגן בעולם היהודי בספרד.

 

מיתוס ומיתולוגיה

אורפיאוס, ציור יווני קדמון, על גבי כד בסגנון פוליגנוטוס

 

מיתולוגיה יוונית ורומית זכתה בפעם הראשונה למקום ניכר ומובחן בסוף המאה ה-15 ובראשית המאה ה-16 ביצירתם של אברהם זכות (תושב קסטיליה, מת בארץ-ישראל בשנת 1514) ויצחק אברבנאל (פורטוגל, קסטיליה, איטליה, מת בשנת 1508). שני המלומדים האלה, ממגורשי ספרד, אימצו את הגישה האוהמריסטית (על-שם הסופר היווני Euhemerus, מתחילת המאה ה-3 לפנה"ס, שהסביר את המיתולוגיה באופן רציונלי, וראה באלים מלכים קדמונים, נסיכים ואישים דגולים שתרמו לרווחת האדם, וכאות תודה - זכו לאחר מותם לכבוד ולהערצה, עד שבמשך הזמן נשתכח טעם ההערצה והם הועלו לדרגת אלים). גישה זו הייתה התפישה השלטת בהיסטוריוגרפיה הספרדית, והיא בעיקר זו שהוליכה אותם, ובסופו של דבר את המחשבה היהודית בכללותה, להטמעת המיתוס הפגני הדחוי אל תוך מכלול ערכי התרבות הנורמטיבית. אברהם זכות ויצחק אברבאנל השתמשו במיתולוגיה באופנים שונים לבניית הזהות היהודית-הספרדית, תוך יצירת שיח אינטלקטואלי עם התרבות האיברית.

 

סקרנות אינטלקטואלית

ההסבר ל"התפרצות" של המיתולוגיה לתודעה ההיסטורית היהודית טמון, אפוא, במקום החשוב שתפסה המיתולוגיה הקלאסית בתרבות הנוצרית בימי הביניים, ובייחוד בהיסטוריוגרפיה האוניברסלית ששילבה את ההיסטוריה המיתית העתיקה של יוון ורומא עם הנרטיב המקראי. סקרנותם האינטלקטואלית של אברהם זכות ויצחק אברבנאל בכל הנוגע להיסטוריה של העולם היא שהביאה אותם לחקר המיתולוגיה. הם היו חלק מתופעה מתמשכת, שראשיתה במאה ה-12, של מלומדים יהודים בספרד שחקרו את ההיסטוריה של העמים. לתופעה זו היו גם שורשים ברנסאנס שהגיע לספרד בסוף המאה ה-14. העניין היהודי במיתולוגיה הוא, לאמיתו של דבר, ביטוי לסקרנות תרבותית חובקת כול, ולאו דווקא הענקת תפקיד ייחודי למיתולוגיה. אולם הידע המיתי-ההיסטורי סייע ליהודים להיענות לשיח שהתפתח בין נוצרים ליהודים בתחומים כמו פרשנות המקרא, פולמוס בענייני דת, והבניית הזהות היהודית-הספרדית.

 

המיתולוגיה - נושא היסטורי לגיטימי

העניין הגובר והולך שגילו אברהם זכות ויצחק אברבנאל בחקר המיתולוגיה הניב מעין סמי קורפוס מיתולוגי בעברית. קורפוס זה שימש את מרבית המלומדים והכרוניקאים היהודים במאה ה-16 ותחילת המאה ה-17. כתוצאה ממחקרם של זכות ואברבנאל, הפכה המיתולוגיה לנושא היסטורי לגיטימי. לא היה עוד כל צורך להתנצל או לתרץ את העיסוק בנושא. ידע והבנה חדשה של המיתולוגיה, שנרכשו בעקבות היכרות ישירה עם הספרות הקלאסית או ממקורות נוצריים, נוספו לקורפוס שכבר היה קיים, והעשירו את המאגר הטקסטואלי העברי של המיתולוגיה.

 

הטמעת המסורת החדשה

בד בבד עם האופן שבו פילסה המיתולוגיה את דרכה אל החיים היהודיים בנתיב היהודי הספרדי, היא פילסה את דרכה גם בנתיב האיטלקי. עדות לכך נמצאה בסוף המאה ה-15 בקרב יהודים שנמנו עם החוגים של מארסיליו פיצ'ינו וג'ובאני פיקו דלה מיראנדולה. גולים מספרד, שהגיעו לאחר הגירוש (1492) לאיטליה, חיזקו אף הם את הקשר בין שני הנתיבים. במהלך המאה ה-17, חודש חקר המיתולוגיה והתפתח בעיקר בקרב האנוסים וצאצאיהם שהיגרו למרכזים יהודיים במערב אירופה (ובולטת במיוחד הקהילה באמסטרדם). האנוסים הצליחו לשלב בהצלחה את העולם היהודי "החדש" שאליו הגיעו עם החינוך ההומניסטי ממורשת התרבות האיברית. במקרים אחדים נוצר מפגש, שלא לומר איחוד, בין שתי המסורות המיתוגרפיות של חצי-האי האיברי: הוותיקה יותר שמקורה בעידן של טרום גירוש ספרד ואשר נשמרה בעיקר בכתבי הגולים היהודים, והמאוחרת יותר - מורשת התרבות הספרדית-הברוקית שהובאה על-ידי האנוסים. אפשר אף להניח כי המסורת העתיקה יותר היא שסללה את הדרך להטמעת המסורת החדשה יותר בתרבות האנוסים.

 

המחקר (שהתפרסם בכתב-העת "ציון" סו [תשס"א], עמ' 453-494) בוחן את האופן שבו חלחלה המיתולוגיה הקלאסית למחשבה היהודית בימי הביניים וראשית העת החדשה. בעקבותיו ניתן יהיה לבחון ולהעריך מחדש את אופני החדירה וההשפעה של המיתולוגיה (או, לחלופין, בלימתה והתפרצותה המחודשת) על ההגות היהודית בתקופת ההשכלה.

 

 

note1

ד"ר רם בן-שלום, ראש המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות

 

באוניברסיטה הפתוחה.

 


Back Line