הנשיא השני פרופ' אברהם גינזבורג ממניחי היסודות של האו"פ

נפטר פרופ׳ אברהם גינזבורג, הנשיא השני של האוניברסיטה הפתוחה.

אברהם גינזבורג נולד ב-1 באוגוסט 1926 בעיר נובוגרודק שבפולין (כיום בבלארוס).
בנערותו החל ללמוד בגימנסיה, אך לימודיו נקטעו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939. ביוני 1941 הגיע לסיביר, ושם סיים את לימודיו התיכוניים ב-1944. בשנתיים הבאות לימד מתמטיקה באותו בית ספר תיכון. ב-1946 הגיע עם משפחתו ללודז' שבפולין, ומשם עברו כעבור חודשים אחדים לגרמניה. עד עלייתו לישראל עסק בהוראת המתמטיקה לילדי מחנות שארית הפליטה.

באפריל 1949 עלה ארצה ובסתיו באותה שנה התחיל ללמוד בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון. בשנת 1953 סיים את לימודיו והוענק לו תואר ראשון בהצטיינות יתרה בהנדסת חשמל. שנה לאחר מכן עבר גינזבורג את הבחינות שהיו נהוגות אז בטכניון, וקיבל תואר מהנדס. באותה שנה נישא לפנינה לבית גולד, ולימים נולדו להם שני בנים ושלוש בנות.
בשנת 1955 סיים את התואר השני בהנדסת חשמל, בהדרכתו של פרופ' פרנץ אולנדורף. הוא המשיך ללמוד בטכניון בהדרכתו של פרופ' דב תמרי, וב-1959 הוענק לו תואר דוקטור במתמטיקה. עבודת הדוקטור שלו עסקה באלגברה של מערכות בינאריות, וחלק מפרסומיו עוסקים בתחום זה.

במחצית הראשונה של שנות השישים החל גינזבורג לחקור נושאים בתורת האוטומטים (מהענפים התיאורטיים של מדעי המחשב). בתחום זה שיתף פעולה במשך שנים רבות עם פרופ' מיכאל יואלי מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון. ב-1959 מונה למרצה בפקולטה למתמטיקה בטכניון, ב-1963 מונה למרצה בכיר בפקולטה וב-1967 – לפרופסור חבר. ב-1971 מונה לפרופסור במחלקה למדעי המחשב.

בשנים 1965–1967 שהה אברהם גינזבורג באוניברסיטת קרנגי מלון שבפיטסבורג, פנסילבניה, כפרופסור אורח בפקולטה למתמטיקה ובפקולטה למדעי המחשב, ושם כתב את ספרו Algebraic Theory of Automata (ראה אור ב-1968 בהוצאת Academic Press).

עם שובו לישראל פעל גינזבורג להקמת מחלקה עצמאית של מדעי המחשב בטכניון, ועם הקמתה מונה לראש המחלקה הראשון. בשנה הראשונה לפעולתה הוצעו במחלקה לימודים לתארים גבוהים בלבד, אבל כבר באוקטובר 1970 החלו בה לימודים לתואר ראשון במדעי המחשב. הטכניון היה המוסד הראשון בארץ שהנהיג לימודים אלה. המשימה של גיוס אנשי סגל במדעי המחשב אינה משימה קלה כלל ועיקר בימינו אנו, ובאותם ימים הייתה זו משימה קשה שבעתיים. מסירותה של הקבוצה הקטנה הראשונה שהתגייסה למשימה לא ידעה גבול, ומאמציה אכן נשאה פרי. ברבות השנים הפכה המחלקה לפקולטה גדולה ויוקרתית בטכניון.

בתקופת כהונתו כראש המחלקה למדעי המחשב יזם גינזבורג פיתוח של תוכנית לימודים במדעי המחשב עבור בתי ספר תיכונים בארץ, בשיתוף המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט״ח), וסייע רבות בעיצובה. הוא מונה לחבר מועצת מט״ח, שבראשה עמד מר מקס רואו, מנהל קרן רוטשילד.

גינזבורג כיהן כראש המחלקה למדעי המחשב בטכניון במשך שלוש שנים. ב-1972 מונה לממלא מקום המשנה לנשיא הטכניון, ובשנים 1973–1976 כיהן כמשנה הנשיא לפיתוח.
בשנת 1974 נוסדה האוניברסיטה הפתוחה ביוזמתה של קרן רוטשילד, וב-1976 פתחה שעריה לראשוני הסטודנטים. מר רואו, אשר כיהן כנשיא הראשון של האוניברסיטה הפתוחה, הציע לאברהם גינזבורג להשתלב בפעילות המוסד הצעיר כסגן נשיא. גינזבורג מילא את התפקיד מאמצע 1976 עד פברואר 1977, ובפברואר 1977 מונה לנשיא האוניברסיטה. בתפקיד זה כיהן במשך עשר שנים וחצי, עד 30 בספטמבר 1987.

שנות כהונתו של אברהם גינזבורג כנשיא האוניברסיטה הפתוחה היו שנים של הקמה ויצירת דפוסים; שנים קריטיות שעיצבו את דרכה, את דרך פעולתה, את מבנה הסגל האקדמי ואת דרך עבודתו של סגל העובדים. גינזבורג ניווט את דרכה של האוניברסיטה הפתוחה, גייס את גרעין העובדים, הפיץ רוח התנדבות ומסירות מופלאה, ויצר בקרב כולם תחושת שותפות בהקמת מפעל לאומי המלווה בהתלהבות אמיתית.

ב-1988 הוענק לאברהם גינזבורג תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה בבריטניה, וב-1990 הוענק לו התואר דוקטור כבוד לפילוסופיה ממכון ויצמן למדע ברחובות.
גינזבורג לא ניתק את קשריו עם האוניברסיטה לאחר סיום כהונתו כנשיא, והמשיך להיות מעורב מאוד בפעילויותיה השונות. עם סיום כהונתו כנשיא ב-1987 מונה לסגן נגיד האוניברסיטה, ומאוקטובר 1987 עד מאי 1999, עת יצא לגמלאות, עבד כפרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. הוא הקדיש את זמנו לפיתוח קורסים במדעי המחשב ובמתמטיקה וכן לניהול פרויקטים מיוחדים שהטילו עליו נשיאי האוניברסיטה, ביניהם "פרויקט רוסיה".

פרופסור אברהם גינזבורג היה מדען ואיש חינוך, ופעל רבות לביסוסה ולשגשוגה של האוניברסיטה הפתוחה – מפעל עתיר חזון שפתח את שערי ההשכלה הגבוהה לפני עשרות אלפי שוחרי דעת בישראל.

יהי זכרו ברוך.