מחקר חדש בוחן את ההשפעה המשמעותית שיש לרבני בתי החולים הממשלתיים בישראל בתחרות בין בתי-החולים על מטופלים, ובעיקר יולדות, באמצעות אימוץ אסטרטגיות של יזמות מדיניות – הרחבת מערך שירותי הדת מעבר לסף הנדרש כחוק בישראל.
מחקרה של ד"ר ניוה גולן-נדיר, חברת סגל הוראה במחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה, התפרסם לאחרונה בכתב העת
 The American Review of Public Administration

מחקר זה טוען כי תחרות בין ארגונית (במקרה זה בין בית חולים) מעודדת ספקי שירותים ציבוריים העובדים בארגונים אלה (בשפה המקצועית, 'ביורוקרטים ברמת הרחוב', להם מפגש פנים-אל-מול-פנים עם הלקוח –האזרח) לאמץ אסטרטגיות של יזמות מדיניות. המוטיבציה של ספקי השירותים הציבוריים לפעילות של יזמות מדינית מקבלת עידוד משלושה אלמנטים שונים: ברמה האישית, ברמה הארגונית, וברמה הדמוגרפית-תרבותית. מטרתם של ביורוקרטים ברמת הרחוב כיזמי מדיניות היא להשפיע על תוצאות המדיניות הציבורית לטובתם מסיבות תועלתניות – למשוך כמה שיותר קליינטים לארגונם, שכן הארגון מקבל הטבות כלכליות נכבדות עבור כל קליינט.

במקרה של בתי חולים ממשלתיים בישראל, ניתן לראות כי על אף שהחוק ובכלל זאת, מדיניות משרד הבריאות, מגדיר סך מסוים של שירותי דת אותם מחויב בית החולים לספק לשוהיו, בשנים האחרונות, רבני בתי החולים הרחיבו משמעותית את שירותי הדת הניתנים למטופלים בבתי החולים שלהם באופן העולה משמעותית על המדיניות הרשמית של משרד הבריאות והרבנות הראשית. החוקרת מצביעה על כך שזה נובע בעיקר כדי למשוך מטופלים לארגונם (בעיקר למחלקת היולדות), עבורם הם מקבלים סובסידיות מהמדינה.
כך, למרות שהחוק מחייב על שמירת השבת ומתן אוכל כשר במוסדות ציבוריים, רבני בתי החולים הרחיבו משמעותית את השירותים הללו. דוגמאות לכך כוללות מנגנונים טכנולוגיים מרובים לשמירת השבת (כגון ציוד מציל חיים ומשאבות חלב עם שעון שבת), התחייבות לסך בדיקות מינימלי מצד צוות רפואי בשבת, אוכל שעונה על דרישות כשרות מחמירות ביותר, הקמת בית כנסת בבית חולים (לעיתים מספר בתי כנסת), חגיגת חגי ישראל באופן מלא במחלקות בתי החולים, מתן שיעורי תורה מאת רב בית החולים, בניית מלוניות לשכן משפחות חולים השומרות שבת ועוד. כל זאת, כאשר רב בית החולים הוא דמות מרכזית ביוזמות הללו להשגתן הוא מגייס נתח מתקציב בית החולים ותרומות חיצוניות.

מחלקת היולדות היא לב ליבה של תחרות בין-ארגונית זו. זאת, מכיוון שעבור כל יולדת שיולדת בבית חולים, האחרון מקבל מהביטוח הלאומי 14,146 ₪. דבר זה מעודד תחרות בין בתי החולים שמפעילים מערך שיווק מאוד אגרסיבי, ספציפית עבור האוכלוסייה החרדית. מבחינה דמוגרפית, מכיוון שממוצע הלידות עבור אישה חרדית הוא 5.3, בתי החולים שואפים שיולדות חרדיות יגיעו אליהם.

החוקרת בדקה את הטענות הללו באמצעות ראיונות עומק ושאלונים מקוונים (אנשי דת, רבני בתי חולים ועובדי רפואה), וניתוח טקסטואלי (חוקים, חוזרי מנכ"ל משרד הבריאות), וכך ביססה את טענתה באשר להשפעה המאסיבית שיש לרבנים בבתי חולים ממשלתיים בישראל על הרחבת וביסוס שרותי הדת הנתנים בהם בכדי למשוך קליינטים.