מחקר של פרופ' מקובסקי ופרופ' חיות
מחקרם של פרופ' טל מקובסקי ופרופ' ערן חיות, חברי סגל בכיר במחלקה לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, בנושא כמות המשאבים הקשביים שמקצים אנשים לקראת הופעת גירוי רגשי שלילי התפרסם  בכתב העת   Psychological Science היוקרתי.

איך אנשים מתכוננים להצגת גירויים רגשיים שליליים? במחקר קודם של פרופ' מקובסקי נמצא כי אנשים אינם מעכבים גירויים מסיחים מבעוד מועד. במקום זאת, הדריכות הקשבית (alertness)  מתגברת כאשר הנבדקים מצפים לגירוי שעתיד להופיע, גם אם זה ללא ספק גירוי מסיח ולא רלבנטי. מכיוון שספרות עצומה מצביעה על כך שקשב מוטה על ידי גירויים רגשיים, פרופ' טל מקובסקי ופרופ' ערן חיות שאלו במחקר זה האם גירויים רגשיים יעוררו אפקט התכוננות אחר. ניתן היה לצפות כי בהינתן החשיבות האבולוציונית של גירויים שליליים או מאיימים, אנשים ינסו להתכונן טוב יותר לפני הצגתם. אולם באופן מפתיע נמצא כי אין אפקט התכוננות שונה לגירויים מאיימים, גירויים מגעילים או גירויים חיוביים. יתר על כן, למרות שהקשר בין איום וקשב לחרדה מתועד היטב, אפקט ההתכוננות לא היה קשור לרמת החרדה של הצופים. המחקר הנוכחי מציע אם כן שמנגנון ההתכוננות הוא מנגנון נוקשה שאינו מבדיל בין גירויים רגשיים לניטרליים.

באופן פרטני,  בשלושה ניסויים שביצעו החוקרים, המשתתפים ביצעו משימת זיכרון של איתור שינוי בזמן שבתווך הם ציפו שבנקודת זמן קבועה יופיע מסיח לא רלבנטי  (נייטרלי, מאיים, חיובי, או מגעיל) או שכלל לא יופיע גירוי.  זמן התגובה לאיתור נקודה שהופיעה בחלק קטן ובלתי צפי מהצעדים היה מהיר יותר בתנאים בהם המשתתפים ציפו לגירוי מסיח מאשר בתנאי שלא ציפו להופעת מסיח.  אולם בעוד שרק גירויים שליליים פגעו בביצועי איתור השינוי (דבר המצביע על כך שעובדו באופן שונה), לא היה הבדל בין אפקט ההתכוננות לגירויים מאיימים ולגירויים ניטרליים (ניסוי 1) או בין אפקט ההתכוננות לגירויים מגעילים וחיוביים (ניסוי 3). אפקט ההתכוננות גם לא הושפע מרמת החרדה של הצופים, למרות שרמת החרדה הייתה קשורה למידת ההפרעה של הגירוי הרגשי על מטלת הזיכרון לאחר הופעת התמונה. גם ניסוי 2 אישש שהתמונות המאיימות השפיעו באופן שונה על התנהגות הנבדקים כאשר נבדקה התגובה לנקודה שהופיעה לאחר הופעת התמונה. יחד, תוצאות אלה מראות שהמערכת הקוגניטיבית מגבירה את הדריכות הקשבית לקראת הופעת כל גירוי בשדה החזותי. תוצאות אלו גם מצביעות על כך שהשפעות הגירויים הרגשיים מתרחשות במידה רבה לאחר הופעתם אך לא לפני כן.