Header

 

 

"אני חייב לאבא את התואר שלי"   

 

אורה רענן

 

"כשחמותי אמרה לי יום אחד 'לו היית הבן שלי – היית כבר מזמן בעל תואר'", מספר יקיר צדוק בן ה-31, על סף קבלת התואר ב"א באוניברסיטה הפתוחה, "נפגעתי מאוד, וניסיתי להסביר לה שאפשר לקחת את הסוס למים, אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות".

 

"זה היה כאשר פתחתי בירושלים חנות למחשבים. עבדתי מאוד קשה בחנות, במתח רב, אבל לא ראיתי ברכה בעמלי, וסגרתי אותה. מסתבר, שכדי להתחיל ללמוד הייתי זקוק לבשלות נפשית. הייתי צריך קודם להתייסר כדי להבין את משמעות עולם העסקים, כי כשהחנות פעלה הרגשתי כבילוּת, כאילו אני עבד של העסק. ורק כשהגעתי לשלב שבו כבר חיפשתי שקט נפשי והייתי מוכן לוותר על הכנסות למען הלימודים (למרות שהייתי כבר נשוי ואב לשתי בנות), רק אז התחלתי ללמוד ברצינות. לדעתי, כדי להיות סטודנט, הצעד הראשון הוא להשיל ממך את כל רגשות הרדיפה אחרי כסף", אומר יקיר.

 

אבא שלי

אבל ליקיר היה מזל מיוחד במינו: לא רק שאביו לחץ עליו ללמוד (והמשפחה לגלגה וטענה: "בחור חכם כמוך ממש מתבזבז אם אינו לומד") אלא הוא גם אפשר לו בתחילת לימודיו האקדמיים וגם בימים אלה ממש ללמוד ללא דאגות פרנסה, אם כי עבד פה ושם כשומר לילה ומאבטח במוסדות ציבור שונים. "אני חייב לאבא את התואר שלי", הוא אומר, "לא רק הודות לתמיכה הכלכלית, אלא גם בשל התמיכה הנפשית. הוא היועץ האישי שלי, הוא מתעניין בכל הפרטים במהלך הלימודים. למשל: הסדנה האחרונה להשלמת התואר – סדנה בעקרונות שפת תכנות – נחשבת ליותר קשה מסדנה אחרת, אבל סדנה זו תורמת ידע רב. ההתלבטות הייתה אם לסיים כבר את התואר באמצעות הסדנה הקלה יחסית, או לבחור בסדנה הקשה יותר. אבא יעץ לי לקחת את הקשה, בטענה שאת הקלה אוכל ללמוד בעצמי מהספר. וכך עשיתי".



יקיר צדוק עם בתו אוראל
צילום: רויטל צדוק

 

יקיר צדוק החל השנה את לימודיו לתואר שני במדעי המחשב באוניברסיטה העברית בירושלים. למה לא למד שם לתואר ראשון, שהרי הוא תושב ירושלים? "כי אינני מתאים למסגרת. אני משתעמם ממה שמתקדם לאט לאט. בבית-הספר קראו לי 'שר החוץ', כי הייתי מחוץ לכיתה יותר מאשר בתוך הכיתה. המורה שעמם אותי, הוא חזר על עצמו יותר מדי פעמים, ולכן יצאתי החוצה".

 

שחור או לבן

"אני אוהב ללמוד", מצהיר יקיר, "אני אוהב את עולם המחשבים, כי הפעילות של עולם זה תואמת בדיוק את האופי שלי ואת תפיסת העולם שלי, שלפיה יש רק שתי אפשרויות: נכון או לא נכון. אני אוהב עולם של שחור ולבן, כי אני איש מחשבים באופן טבעי וקשה לי עם שטחי ביניים אפורים. גם בחינוך של בנותיי צריך להגדיר דברים כמו במחשבים – מה רוצים מהן, מה מותר ומה אסור. ואם לא הצלחת, סימן שההגדרות היו לקויות ואתה מתכנת גרוע. אני לוחם צדק: מה נכון ומה לא. לאחר מחשבה מעמיקה הגעתי למסקנה שהכל בחיים הוא שחור-לבן, ואם אתה חושב שיש תחום אפור, שהוא צודק או לא צודק, סימן שאתה לא מספיק חכם להכריע או שאינך יודע להפריד את האלמנטים השונים ולהחליט שאלמנט זה אינו נכון, והאלמנט השני נכון במאה אחוזים".

 

חזון לעתיד

"בלימודים לתואר שני בחרתי בקורסים בתחומי הרובוטיקה והראייה הממוחשבת. עדיין אינני יודע הרבה על רובוטיקה. כשאסיים את התואר השני, אני מתכוון להמשיך לדוקטורט, ואחר-כך (הוא אינו עוצר להרהור, ההמשך כבר מוכן בראשו) הייתי רוצה לתת משהו מעצמי לעולם. הייתי רוצה להשאיר חותם למען הדורות הבאים. הלוואי ואגיע לזה".

 

Back Line