Header

 

 

"תשמע, כדאי לך לקבל אותי לעבודה,

אני כבר לא תינוקת ואין לי ג'וקים בראש"

שיחה עם מרים שדמון, מנהלת מרכז ההישגים הלימודיים, עם פרישתה לגמלאות לאחר 25 שנות עבודה באוניברסיטה הפתוחה

 

אורה רענן

 



מרים שדמון
צילום : מריסה גולדברג

"יומיים לפני שסאדאת הגיע ארצה, בנובמבר 1977, נכנסתי לעבודה באוניברסיטה הפתוחה. אני זוכרת את זה בדיוק", אומרת מרים שדמון, מנהלת מרכז ההישגים הלימודיים באו"פ, שפרשה לגמלאות אחרי 25 שנות עבודה באו"פ. "אני זוכרת שכאשר סאדאת הגיע – כל העובדים רצו לחדר ההקרנות בספרייה לראות טלוויזיה, ואילו אני חשבתי בלבי: מה, הרי אני עובדת חדשה, אז איך אעזוב את העבודה ואלך לראות טלוויזיה?! אבל בטח, לבסוף גם אני הלכתי".

 

איך התקבלתי לעבודה באו"פ

"לפני 25 שנה, כבר לא הייתי בת 20, חיפשתי עבודה. הצעות שקיבלתי – לא התאימו לי.

 

שכן טוב שלי נזף בי: "את הולכת לראיונות בשביל לא להתקבל! אסור להיות דפיטיסטית!" זה נכנס לי לראש. והנה בוקר אחד, הייתי שומרת ביטחון בבית-הספר של בתי. ראיתי מודעה קטנה בעיתון. אמרתי לעצמי: זה מה שאני רוצה. מיד, ממש מיד, הלכתי לטלפון ציבורי קרוב (הייתה לי מחליפה בשער!) וטלפנתי. קבעו לי ריאיון עם יצחק טמיר, שהיה אז מנהל מחלקת הבחינות. אמרתי לו: 'תשמע, כדאי לך לקבל אותי לעבודה, אני כבר לא תינוקת ואין לי ג'וקים בראש וכדאי לך'. והוא קיבל אותי."

 

 

היום זה נשמע כמו אגדה, ואולי אפילו בדיה.

אבל האמת היא שבימים ההם היינו יושבים וגוזרים במספריים

ממחברת הבחינה את שמות הסטודנטים, כדי שהבחינה

תהיה אנונימית. ולא פעם עבדנו כך עד... שראינו את זריחת השמש".

 

 

מאז אותם ימים רחוקים, כשהאוניברסיטה הפתוחה הייתה קטנה וכולנו הסתופפנו בצפיפות בחדרים בבניין מט"ח, התפתח מאוד המוסד, ופעילותה של מרים הלכה וגדלה, עד היותה מנהלת מרכז ההישגים הלימודיים, ובו כעשרים עובדים. "המרכז חולש על כל הטיפול המינהלי בהישגי הסטודנט", היא אומרת, "מהמטלה הראשונה בקורס הראשון ועד לקבלת התואר האקדמי הראשון, והיום גם עד קבלת התואר השני".

 

בין שני קצוות אלה – מהמטלה הראשונה עד לקבלת התואר – פעילות מרכז ההישגים הלימודיים כוללת נושאים נוספים כמו: תכנון מועדי הבחינה, זכאות להיבחן, מזכירויות של ועדות אקדמיות: הוועדה לאישור תכניות לימודים, הוועדה להכרה בלימודים קודמים, ועדת משמעת, מזכירות תואר שני.

 

 

"האמונה שלי", אומרת מרים שדמון,

"שאותה הנחיל לי 'הבוס' הראשון שלי, נתן גרוסמן, הייתה ונשארה זו:

הסטודנט הוא במרכז  עשייתנו. טובתו ורווחתו הם החשובים ביותר.

הוא הלקוח שלנו, ולא איזה מטרד ('נודניק').

אנחנו כאן בזכותו ולמענו, ועלינו לשרת אותו, כמובן במגבלת הנהלים".

 

 

פרישה

"אני עוזבת את העבודה בסיפוק", אומרת מרים שדמון, "כי אני מרגישה בסיפוק שאני עוזבת בית שאותו יצרנו ממש מההתחלה והטבענו את חותמנו. הכל נוצר אצלנו, התקדם והתפתח תוך כדי עשייה. יחד עם זה הגיע הזמן לעזוב, כי חשבתי שעכשיו אני רוצה לעשות דברים בשביל עצמי, לנפש, כמו תחומי אמנות: התחלתי לצייר ולפסל, לגלף בעץ ולשמוע הרצאות במוסיקה ובקולנוע.

 

כל זאת בנוסף לפעילותי הספורטיבית בה עסקתי במהלך עבודתי".



מרים שדמון (במרכז) עם כל עובדות המחלקה שבראשה עמדה -ה"יהלומים שלי", לדבריה.
(מלבד ד"ר יעל אנוך, יו"ר הוועדה לאישור תכניות לימודים, העומדת מימין.)
צילום : בועז רימלנד

 

Back Line