67 "אלה הם כל חיי, אנא שמור עליהם."
Untitled גליונות קודמים אודות העדכן בית אופנט עדכן
עדכן 40
nivuthebrew.htm
חדשות האופ
קורסים חדשים
מחקרים
ראיונות
ימי עיון
דף על המדף
שונות

מבט אישי

"אלה הם כל חיי, אנא שמור עליהם."

 

"אלה הם כל חיי, אנא שמור עליהם" – את המשאלה הנוקבת הזאת הפנתה הציירת היהודייה שרלוטה סלומון לרופא הכפר בדרום צרפת, שממנו שולחה אל מותה באושוויץ והיא בת עשרים ושש, בעת שהפקידה בידיו למשמרת שלוש קופסאות שהכילו יותר מאלף ציורים שציירה בפרץ יצירה קדחתני, במשך תקופה של כשנה אחת. למבחר של כשבע מאות ציורים באוסף העניקה את השם "חיים? או תיאטרון?"


אלה הם כל חיי אנא שמור עליהם
רוני אמיר

 

אל המילים הספורות הללו, שבהן חבויה טרגדיה מחרידה, אך גם אמנות יוצאת דופן באיכויותיה והשראה לעוז רוח בלתי רגיל, התוודעתי לראשונה, באקראי, בשלהי שנות השבעים, ובעקבותיהן – לציוריה ולחייה של הציירת היהודייה, ילידת ברלין. הציורים המופלאים וסיפור חייה המרגש נצרבו בתודעתי ולא הרפו ממני מאז. ככל שהוספתי להתבונן ולהעמיק ביצירתה נחשפו עוד ועוד רבדים ותובנות, בצד מקוריוּת וחדשנות. נוסף על הממד הוויזואלי המורכב ורב הפנים, משולבים בעבודותיה טקסטים והוראות האזנה לקטעי מוסיקה. פן מיוחד בציוריה הם "דפי כיסוי", נייר שקוף שהודבק לשולי הציור מצידו האחד, ושעליו כתבה את הטקסטים ליצירתה חיים? או תיאטרון? ברצותם מתבוננים הצופים בציור מבעד לדף הטקסט השקוף, וברצותם הם מפשילים אותו, כמסך בהצגת תיאטרון, ומתבוננים בתמונות המחזה. כך שלאמיתו של דבר הייתה שרלוטה סלומון גם אמנית מולטימדיה שהקדימה את זמנה.

 

בד בבד עם התעניינות רבת שנים בציירת, הופתעתי מאוד מתופעה שחזרה על עצמה לעתים קרובות: מעטים שמעו על אודות שרלוטה סלומון בארץ – לראשונה הוצגו יצירותיה בבית דיזנגוף בתל-אביב (1962), בעין חרוד (1972), ובפעם האחרונה בשנת 1986 בתערוכה חלקית בלבד, בבית התפוצות – אולם מי שגילו אותה נשבו מיד בקסמם של ציוריה עזי המבע ורק רצו לדעת עוד ועוד. בחלוף השנים, ובייחוד בעשור האחרון, מגלים מחדש את שרלוטה סלומון, ויצירותיה מוצגות בבירות אירופה המרכזיות: באמסטרדם (1981), בברלין (1986), בפריז – במרכז פומפידו (1992), ובלונדון – ב"רויאל אקדמי" הוצגה לראשונה התערוכה המלאה והמקיפה ביותר של חיים? או תיאטרון? בלוויית דפי הכיסוי והשמעת קטעי המוסיקה (1998). כמו כן הופקו ארבעה סרטים תיעודיים על חייה ודרמה קולנועית באורך מלא (1980).

 

כשגיליתי בחנות לספרים משומשים בלונדון את הביוגרפיה המקיפה, האחת והיחידה הקיימת על אודותיה, גמלה בלבי ההחלטה שהגיעה העת לשלב בין העניין העמוק שלי בציירת ובין חלום, המלווה אותי שנים רבות, להקים הוצאת ספרים קטנה לספרי איכות. רציתי שהספר הראשון של הוצאת מבע יוקדש ליצירתה וחייה של שרלוטה סלומון, וכך למלא את החלל הצורם על מדף הספרים הישראלי, ובעיקר למלא חוב מוסרי לזכרה של הציירת שאין עוררין על חשיבותה. 

 

כדי לחלץ את שרלוטה סלומון מ"נישת" השואה, פניתי לגדעון עפרת, היסטוריון ומבקר אמנות, כדי שיעשה צדק עם יצירתה המורכבת וימקם את הישגיה האמנותיים בהקשר הרחב של האמנות. וכך הוא כותב, בין היתר, באחרית הדבר שכתב לספר: "ציורי חיים? או תיאטרון? אינם "אמנות שואה", גם אם חדר הצל הנאצי לתוכם. אף אין הם "עדות" טרגית-הומנית מהשוליים של האמנות. שרלוטה בת העשרים וארבע המציירת את כל חייה במבט לאחור, כבר הייתה אז אמנית מדופלמת בעלת ידע אמנותי, ניסיון ותודעה אוונגרדית, ויצירתה, שבה היא משלבת טקסטים והוראות האזנה לקטעי מוסיקה, היא הישג אקספרסיוניסטי מהמעלה הראשונה".

 

 

שם הספר: מציירת את חייה: שרלוטה סלומון בצל הנאציזם. מאת מרי לוונטל פלסטינר, אחרית דבר מאת גדעון עפרת, תרגמה מאנגלית תמר סטן, כפר סבא: הוצאת מבע, 2003. 40 רפרודוקציות צבע; תמונות ומסמכים היסטוריים.