ג'ונס וייצקין

בוגר תואר שני במנהל עסקים (MBA)

מתוך נאומו של ג'ונס בטקס קבלת התואר, מאי 2019:

ערב טוב!
קוראים לי ג'ונס, עליתי מברזיל לפני 20 שנה ומאז אני חבר קיבוץ חצרים. ההחלטה לעלות לארץ ישראל מאוד קשורה ללימודים. כל החברים שלי הלכו לאוניברסיטה בברזיל ואני החלטתי שלא מתאים לי ללמוד. אז, ברחתי מהבית ועליתי לבד לישראל.
התחלתי לעבוד כמלגזן, קודמתי לאחראי צוות מלגזנים ועוד כל מיני תפקידים בעולם הלוגיסטיקה. עד שנחסמתי בקידום בגלל חוסר השכלה. וכאן התחיל הרומן שלי עם האוניברסיטה הפתוחה.
שנה לפני שהתחתנתי, התחלתי ללמוד  בערבים. הכול הלך חלק עד שמיכל נכנסה להריון של שחף, הבת הבכורה שלי. אז גיליתי שבין בקבוק לבקבוק, בסביבות 2 בלילה, זו בעצם שעה נפלאה להשלים ממ"נים או להתכונן למבחן.
ואז הגיע ילד שני. עופרי מצטרף אלינו וגם הוא דואג שכל הממ"נים יושלמו בשעות מוזרות מאוד. תואר ראשון שלם בכלכלה וניהול עבר בהצלחה עם שילוב של משפחה, עבודה וקריירה. התחלתי את התקופה כמלגזן פשוט וסיימתי אותה כמנהל המרכז הלוגיסטי של חברת נטפים.
ואז עוז מצטרף למשפחה. עם ילד שלישי, המשפחה כבר מונה 5 נפשות. בשלב הזה, אין רעיון יותר טוב יותר מלהתחיל עבודה חדשה בייצור קורנפלייקס בתלמה יחד עם תואר שני באוניברסיטה הפתוחה. פעם הראשונה שאני מתנסה בעולם הייצור כמנהל תפעול של המפעל. הממ"נים שוב עוברים לאמצע הלילה. והמסע נמשך.
אישה נפלאה – יש! משפחה – יש! תואר ראשון – יש! תואר שני – בדרך! מה עוד חסר: רילוקיישן לארה"ב. כל החמישייה אורזת מזוודות ואנחנו עוברים לארה"ב. ואל תדמיינו שום דבר נוצץ בניו יורק. אבא יוצא לדרום טקסס, בהתחלה כדי לנהל מפעל ייצור בגבול מקסיקו-ארה"ב ולאחר שנה קיבל גם את התפקיד של מנהל תפעול אמריקה. קנדה, ארה"ב, מקסיקו, קוסטה ריקה, הונדורס, פרו, אקוודור, קולומביה, צ'ילה, ארגנטינה וברזיל. הילדים צריכים ללמוד שפה חדשה אבל מה איתי? איך אני ממשיך בתואר השני?
הכנת הממ"נים עברה לשדות התעופה ברחבי יבשת אמריקה, המבחנים כללו נסיעה של 6 שעות מדרום טקסס לשגרירות ביוסטון. צריך לצאת יום לפני, להזמין מלון על יד השגרירות ולחוות את החוויה של המבחנים עם השגריר. ואישה אחת ושלושה ילדים המשיכו לעשות כיף עם אבא שנמצא קצת פחות בבית אבל ממשיך לאהוב אותם יותר מתמיד. זו הייתה התקופה הקשה ביותר בלימודים, בפעם הראשונה, נכשלתי ב-2 קורסים.
לאחר 4 שנים, חזרנו לישראל שמחים ומאושרים וחסרה רק עבודה סמינריונית אחת לתואר. זה כבר עובר בקלות והנה אני כאן. MBA במנהל עסקים כנגד כל סיכויים בידו של נער שברח מברזיל רק כי לא רצה ללמוד.
היום אני מנהל מפעל בסודהסטרים – כן, כן, החברה שבדיוק נרכשה ע"י פפסיקו בקצת יותר מ-3 מיליארד דולר –  אחראי על 600 עובדים ומתוכם 120 פלשתינאים שחוצים את הגבול כל יום, עולים חדשים כמוני. ולצדם, בדואים מרהט, ערבים ממזרח ירושלים ונוצרים מהעיר עתיקה בירושלים. אני הולך לעבודה כל יום כבר לא בשביל הקידום שכל כך חיפשתי בעבר. היום אנחנו עושים שלום בין כל המגזרים ועל הדרך אני משתדל גם לנהל את המפעל.
אז כמו כל ממ"ן, הגיע הרגע לסכם. בתוך תיק הלימודים שלי הייתה מיכל שלי, אישה נהדרת וחזקה שלא יכולתי לבקש יותר טוב מזה. שחף הכדורגלנית הנפלאה ואותה תינוקת שהראתה לי שממ"נים משלימים בלילה בין בקבוק לבקבוק. עופרי הלוחם קרב מגע הטוב ביותר בעולם. עוז המאלף כלבים החמוד ביותר בכל היקום.
ואני, עולה חדש שלא מוכן להחליף את הבית הקטן והצנוע בקיבוץ בחופי ריו דה ז'נירו. מיכל, שחף, עופרי ועוז... התואר הזה הוא בזכותכם. תודה!