חבריי לספסל הלימודים, אורחים נכבדים ערב טוב.
קוראים לי סער. אני בן 21 מראש העין. חייל בצה"ל, חוקר בבית החולים תל-השומר וגם: נרגש לעמוד בפניכם היום, בפעם הראשונה, כבוגר תואר ראשון במדעי החיים של האוניברסיטה הפתוחה.
לשיעור הראשון שלי בקורס "עולם הכימיה", הגעתי כשבועיים לאחר שמלאו לי 14 שנים. באתי עם חבר, קטין בן 13. במרבית המקומות, היינו מתקבלים כחריגים. אך בנוף הייחודי של האוניברסיטה הפתוחה – זוהי שגרה. ואין זה מפתיע, שכן סוד הקסם של המקום המופלא הזה טמון במארג האנושי המרכיב אותו. המגוון המאפיין את תלמידי האוניברסיטה הפתוחה הופך את חווית הלמידה למיוחדת ומעשירה. גם היום אנו עומדים בהרכב מיוחד. חיילים, הורים עובדים, ערבים ויהודים, מי שחיפשו הזדמנות שנייה, תושבי הפריפריה והמרכז, גבוהים ורזים או נמוכים ושמנים – אין דבר אחד המאפיין את הסטודנטים האוניברסיטה הפתוחה, פרט לרצון העז להצליח. למעשה, אנו לומדים היום את השיעור האחרון בתואר: המעז מנצח.
את המשך התואר שלי למדתי במקביל ללימודים בתיכון. בבוקר, בשיעור ספורט, הקפתי בריצה את בית הספר; בערב, נבחנתי בביולוגיה של התא באותו מקום בדיוק. בבוקר אחר, ניסיתי להגיע בזמן לשיעור בבית הספר ובערב להבין כימיה אורגנית. מיותר לציין שלא הלך טוב בשניהם.
לאוניברסיטה הפתוחה מקום של כבוד בתהליך ההתבגרות שלי - כמוסד עתיר ידע אשר הפגיש אותי לראשונה עם האקדמיה. מאז, גיליתי מה ערכם של הכישורים אותם למדנו באוניברסיטה הפתוחה - המשמעת העצמית שמלווה אותי בצבא, הנחישות שהובילה את כולנו להשיג כל מטרה שהצבנו לעצמנו והתושייה לצלוח את האתגרים הרבים.
בשירותי בצבא אני משתמש בכל יום בכישורים שרכשתי במהלך הלימודים, וגם בנושאים שלמדתי בתואר. כשמתחילה עבודה על מחקר חדש, אני יכול לתת לחבריי לצוות את הרקע הדרוש להבנה, לפעמים הרבה מעבר למה שהם צריכים או רוצים לשמוע. כשאני נפגש עם גורמים בכירים, אני מרגיש בנוח להשמיע את דעותיי ולדבר איתם כשווה בין שווים, כפי שהרגשתי כסטודנט צעיר באוניברסיטה לצד סטודנטים בוגרים או מרצים חשובים.
אני נוצר ולוקח עמי את רגעי האור מהלימודים. כולנו חווינו את העזרה ההדדית בשעת לילה מאוחרת, חצי שעה למועד הגשת הממ"ן. בין ריכולים על המנחה לבין דיונים עמוקים על אי-קולי, התחברנו בימי מעבדות - בעיקר ליד מכונת הקפה. עזרתם להפוך שיעורים קשים ועמוסים למצחיקים עד דמעות. עבורי, רגעי האור בתואר הם בזכות האנשים המיוחדים והטובים שפגשתי כאן.
ועכשיו הגיע הזמן להביט קדימה אל העתיד: חברה הוגנת נשענת על צדק, אך מושרשת בלמידה. אנחנו למדנו היטב, למדנו הרבה - למדנו גם למדנו. עתה, מוטלת עלינו החובה והזכות להטיב עם האחר. אם בתיקון עולם באמצעות התמחות במשרד החוץ, אם בלימודי רפואה והושטת יד לחולה ואם בשיתוף הסיכומים בסטטיסטיקה עם הבאים בתור אחרינו - אנו יכולים להביא לשינוי לטובה. אני מביט בכם, חבריי הבוגרים, ומתמלא בגאווה ובהתלהבות בדברים הגדולים שעוד נוכל לעשות.
ואחרונים חביבים: במעמד מרגש זה עלינו לזכור שלא צעדנו במסע הזה לבד. במרוצת השנים ליוו אותנו המשפחות, המורים והחברים. הם עמדו לצידנו ברגעי משבר, ועזרתם לא תסולא בפז. הם ייעצו לנו בשעות קבלה טלפוניות, הם הכינו לנו חטיפים במהלך הלמידה לבחינה בביוכימיה א' - והם גם היו שם כשקיבלנו את הציון בביוכימיה א'. אני רוצה להודות למשפחתי היקרה שליוותה אותי: לאבי ולאמי, לאחותי, לסבים ולסבתות, לדודים ולדודות - ככה זה במשפחה גדולה. למורים מעוררי ההשראה שהכרתי לאורך הדרך ותמיד היו שם לעזור. לחברים שתמיד ידעו להגיד מילה טובה. וגם לכם, אורחים יקרים, אני רוצה להודות. דעו שבלעדיכם - לא היינו צולחים את כברת הדרך הזו. אנו עומדים בענווה ונותר רק לומר: תודה לכם.
אבקש לסיים במילותיו של סר ווינסטון צ'רצ'יל: "ההצלחה אינה סופית, הכישלון אינו הרה גורל- מה שנחשב הוא האומץ להמשיך להתקדם".
בהצלחה לכולנו!