Untitled גליונות קודמים אודות העדכן בית אופנט עדכן עדכן 40
nivuthebrew.htm
חדשות האופ
דיוקן
הבוגרים שלנו
אקטואליה
מחקרים
בין שמים וארץ
טכנולוגיות
טקס הבוגרים
ימי עיון
ספרים חדשים

עצת אחיתופל – עצה טובה או עצה רעה?

תככים ובוגדנות – היש חדש תחת השמש?

 

רז מוסטיגמן

 

רוב האנשים שבאופן אקראי פנינו אליהם בשאלה: "מה דעתך  – האם עצת אחיתופל היא עצה טובה או עצה רעה?" ענו, לרוב לאחר היסוס-מה ומעט מבוכה, כאילו הציבו לפניהם מכשלה: "עצה רעה." האמנם כך הוא הדבר?

 

"עצת אחיתופל": לגלגולו של ביטוי

 

אחיתופל, תושב העיר גילה שביהודה, היה יועצו של דוד המלך. המקרא מציג אותו כאיש מקצוע מעולה, המפורסם בעצותיו הטובות. כיצד קרה, אפוא, שאנו משתמשים בביטוי "עצת אחיתופל" בהוראה הפוכה לחלוטין של עצה רעה, מכשילה ומרושעת? ניסיון לעמוד על גלגולו של הביטוי אינו דבר פשוט. אחיתופל נזכר במקרא, בפרשנות, בספרות חז"ל ובספרות השו"ת למעלה מ-550 פעמים. ולכך יש להוסיף גם את הפעמים שבהם נזכרת "עצת אחיתופל" בספרות הנוצרית, כך שהניסיון להתחקות אחר התהפוכות שעבר ביטוי זה הוא מורכב למדי.

 

במקרא אמנם מוצג אחיתופל כמי שידוע כבעל עצות טובות עד כדי כך שההיוועצות בו הייתה דומה לשאלה בדבר האלוהים (שמואל ב', ט"ז, 23). אבל מצד שני המספר המקראי, שאוהד את דוד, לא מציג את היועץ עצמו באור חיובי; הוא הרי בגד במלך בשעה ששימש כיועצו הרשמי (שמואל ב', ט"ו, 12: "אחיתופל הגילוני, יועץ דוד"; דברי הימים א', כ"ז, 33: "ואחיתופל יועץ למלך") ועבר למחנה אבשלום בן דוד (שמרד באביו) דווקא בשעתו הקשה ביותר של נעים זמירות ישראל.

 

כידוע, אחיתופל יעץ לאבשלום שתי עצות. הראשונה (שאותה אבשלום קיבל) הייתה לשכב עם פילגשי אביו קבל עם ועדה. זאת הייתה, בעיני המספר המקראי, התגשמות של העונש שהוטל על דוד (בגלל חטאו עם בת-שבע) באמצעות נתן הנביא (שמואל ב', י"ב, 12-11). לפיכך, מבחינה מעשית ומבחינה סמלית, מדובר אולי בעצה מצוינת, שהרי במעשהו לא רק שאבשלום ביצע את מה שנאמר בנבואתו של נתן וקיים את העונש שבו נענש אביו, אלא שהוא גם תפש באופן סמלי את מקומו של המלך. אבל מנקודת מבטו של הקורא נתפשת עצה כזאת – לקרוא לבן לקיים יחסי מין בפרהסיה עם נשי האב – כעצה אכזרית ומרושעת.

 

העצה השנייה      

את העצה השנייה אבשלום לא קיבל, ולא במקרה. למרות שנאמר במפורש בשמואל ב', י"ז, 14, שגם העצה הזאת של אחיתופל הייתה טובה, מוצגת עצתו השנייה (לתקוף מיד את דוד ואנשיו עם כוח-צבאי קטן) כעצה שאלוהים בכבודו ובעצמו פעל לסיכולה: "וה' ציוה להפר את עצת אחיתופל הטובה, לבעבור הביא ה' אל אבשלום את הרעה". לשם כך נקרא לפעולה חוּשַי הארכי, רֵעו של דוד.  המלך, שברח מפני אבשלום בנו, הטיל עליו להישאר בירושלים, להתחזות בפני הבן המורד כאחד מתומכיו ולפעול לסיכולה של עצת אחיתופל. חושי הופעל אפוא על-ידי "הטובים" כגיס חמישי, הנותן עצה רעה, כדי להכשיל את "הרעים" בסיפור. ואכן, דווקא העצה הרעה היא שהתקבלה, שהרי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו פעל לקבלתה. אחיתופל החכם הבין מיד מה קרה והסיק את המסקנות באופן הקיצוני ביותר: "ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו. ויחבוש את החמור, ויקם וילך אל ביתו ואל עירו, ויצו אל ביתו ויחנַק. וימת ויקבר בקבר אביו" (שמואל ב', י"ז, 23).

 

גם כאן "טוב" ו"רע" הם מושגים יחסיים. אף העצה השנייה, שהייתה טובה לאבשלום, עשויה להיתפש בעיני הקורא כעצה רעה מבחינה מוסרית: מי לא יראה בעצת אחיתופל השנייה – להתנפל מייד על האב ועל אנשיו ולהשמידם כשהם חלשים ובלתי מוכנים – עצה מרושעת נוספת?

 

אם כן, כבר במקרא, אף-על-פי שאחיתופל מוצג כבעל עצה טובה, בכל זאת יש בסיפור יסוד להצגתו באור שלילי: הוא היה יועץ של דוד המלך ובגד בו, הוא הצטרף אל ה"רָעים" בסיפור והפך בכך למעין advocatus diaboli, "פרקליטו של השטן"; עצתו הטובה הראשונה שהתקבלה הייתה מרושעת, וגם עצתו השנייה, שלא התקבלה בשל התערבות ההשגחה האלוהית, הייתה אכזרית, בלתי-מוסרית ומרושעת לא פחות. מכאן לדעתי, הבסיס להתפתחותה של המסורת המאוחרת שהפכה את המשמעות המקורית של המונח "עצת אחיתופל".

 

במסורת המאוחרת

בערך "אחיתופל", שבאנציקלופדיה העברית, כרך ב', טור 426, נאמר, כי במסורת המאוחרת נעשה אחיתופל כינוי ליועץ נוכל, בוגד ומסית. הדבר אכן ניכר במסורות רבות, שמהן בחרתי בדוגמאות ספורות – טיפה בים ממש – כדי להמחיש זאת: במשנה, סנהדרין, פ"י, מ"ב, הוא נמנה על אלה שאין להם חלק בעולם הבא. במסורות חז"ליות אחרות הוא מוצג כדמות שלילית, יחד עם דואג האדומי (עוד נבל מקראי מן הסוג הגרוע ביותר, שנזכר בפרק כ"ב בשמואל א', כמי שגרם לטבח של כוהנים חפים מפשע בעיר נוב). כך, למשל, קבע מדרש האגדה בראשית רבה, ל"ב, ז': "דואג ואחיתופל דוברי כזב הן"; ובתלמוד הירושלמי, פאה, פ"א, ט"ז, ע"א, נאמר: "דואג ואחיתופל, שהיו להוטין אחר לשון הרע". לכן אפשר להבין כיצד נתפסה מכאן ואילך עצתו של "דובר הכזב ומוציא לשון הרע" כעצה רעה בניגוד להוראת הדברים המקורית.

 

ובנצרות

גם בנצרות נתפס אחיתופל כדמות שלילית, מן הסתם מאותן סיבות שנמנו לעיל, ואולי גם משום שהדמות של היועץ הנאמן הבוגד באדונו ושולח לאחר מכן יד בנפשו מזכירה במידת-מה את דמותו של יהודה איש-קריות, אחד משנים-עשר השליחים שבגד בישו הנוצרי, הסגיר אותו וגם – לפי אחת הגירסאות (מתי, כ"ז, 6-3) – התאבד בסופו של דבר. מכל מקום, בביטוי "עצת אחיתופל" חלה התפתחות דומה גם בלשונות אירופה. כך, למשל, מפורש המונח the counsel of Ahithophel גם במילונים אנגליים לא רק כ-bad counsel אלא גם כ-disservice (שירות דב, שירות שגורם נזק).

 

בעד ונגד - עצת אחיתופל