החטא הקדמון ועונשו: כמה מילים על השורשים ההיסטוריים של התפקידים החברתיים של נשים

פרופ' איריס שגריר

 

המגדר עיצב את עתיד הנשים והגברים בימי הביניים, אף שהמונח לא היה מוכר להם. לרוב, "אדם" ו"גבר" נתפסו כקטגוריות חופפות. נשים יכלו להיות טובות מאוד, כמו מרים הבתולה, או ראויות לכל גנאי כמו חוה, שאכלה מן הפרי האסור והביאה לגירושו של אדם מגן העדן. אם כן, האישה הייתה אחראית לחטא הקדמון, ולכן בציורים של אדם וחוה, זכה גם הנחש לראש של אישה! ציורים כאלה העבירו את המסר שנשים הן נחותות מוסרית וחלשות יותר מגברים. כתבי הקודש הכתיבו את האופן שבו נשים נתפסו לכל אורך ימי הביניים. לעומת זאת, הבתולה מריה הציגה מודל חלופי לדימוי השלילי: כאמו של ישו, היא קירבה את המאמינים הנוצרים לגאולה והציבה מודל של אימהות, צניעות, חמלה ודאגה לחלשים.

מגדר כקטגוריה לניתוח היסטורי

הדימוי הכפול עיצב תמונת עולם: אל מול נשים נערצות, כמו קדושות וגבירות, עמדו נשים מגוּנות, זונות ומכשפות. תמונת העולם הזאת השפיעה במשך מאות שנים גם על היסטוריונים. במאה ה-20, עם התפתחות השיח והמחקר הפמיניסטיים, חלה מהפכה בהבנת המשמעות של "מגדר" במסגרת היחסים החברתיים, הן בהווה הן בעבר הרחוק. ההיסטוריונית האמריקנית ג'ואן וולך סקוט נמנתה עם החוקרות פורצות הדרך בתחום זה. במאמר ידוע משנת 1986, "מגדר: קטגוריה שימושית לניתוח היסטורי" (Scott, 1986), היא ניתחה את חשיבותו ומגבלותיו של המושג "מגדר" בחברות ובתהליכים היסטוריים. סקוט טענה כי היסטוריונים צריכים להבין טוב יותר את הציפיות החברתיות משני המינים לאורך ההיסטוריה, ואת האפשרויות שהיו פתוחות בפני נשים וגברים. "נשים", "גברים", "נשיות", "גבריות" – את כל אלה רצוי לנסות להבין יחד, ולא כל אחד לחוד. וכך, נשים מסוימות שהופיעו בזירה הציבורית יכלו להיראות "גבריות" באדיקותן הדתית, בהשתתפותן בלחימה, למשל במסעות הצלב, ובעמידתן בפני פיתויים, ואילו גברים מסוימים יכלו להיתפס כ"נשיים" בשל כניעותם, צייתנותם או חיבתם לתפנוקים. תשומת הלב למגדר הביאה היסטוריונים והיסטוריוניות לחקור את האופן שבו תפיסות מגדריות באו לידי ביטוי בתהליכי העיצוב וההתהוות של מבנים חברתיים, מוסדות, נורמות חברתיות וסמלים תרבותיים, וגם בעיצוב תפיסת העולם של נשים וגברים, יחידים וקבוצות חברתיות. הכנסייה הנוצרית, למשל, נתפסה כאישה, כלה של ישו, אך גם יהודים נתפסו כ"נשיים" ויוחס להם מחזור חודשי. דימויים כמו האל "האב", הטבע כנקבה, ישו כאם או האל ביהדות כ"שכינה", כלומר דמות נקבית – יצרו עולם לשוני ורעיוני מורכב ורב-משמעי. מחקרים שהתבוננו בהיסטוריה בעיניים מגדריות הצביעו על כך שהאישה אינה רק היפוכו של הגבר, ובין נשיות וגבריות נחשף מנעד רחב של ייצוגי מגדר, שמקצתם סותרים והם באופן כללי גמישים למדי.

האפשרויות שעמדו בפני הנשים

האם הניואנסים האלה, התפיסה המורכבת של נשיות וגבריות שהייתה קיימת כבר בימי הביניים, הקלו את נטל החטא הקדמון – הכתם שדבק באישה מימי בראשית? אולי; אבל הדימויים הבסיסיים נותרו חזקים ועמידים. בכל שלב בימי הביניים, נשים חזקות היו צריכות להתאמץ יותר, ולהתעלות אל מעבר לנתוני הפתיחה הביולוגיים שלהן, כדי למלא תפקיד שמעבר לתפקידים הנשיים המסורתיים. לשם כך יכלו להסתייע במוצא אצילי, במעמד חברתי, באדיקות יוצאת דופן ואפילו במעללים שהקנו להן מעמד של קדושה. תמיד היו פחות אפשרויות פתוחות בפני הנשים מאשר בפני אחיהן הגברים. במאה ה-12 כתב נזיר צרפתי את סיפור חייה של אחותו, צלבנית אמיצה שהשתתפה בהגנה על העיר הקדושה ירושלים. הוא שם בפיה את המילים האלה: "ככל שיכולתי, מילאתי תפקיד של גבר, כגיבורה ללא חת; נדמיתי לגבר, סובבת על החומות, ולראשי קדרה במקום קסדה; אשה המתחזה לגבר [...] למדתי להסתיר את הפחד". בזכות היכולת להתעלות מעל חולשתה המולדת, היא הייתה "ויראגו" ((virago, לוחמת בעלת עוצמה גופנית ורוחנית. ולא רק גברים כתבו על נשים, גם נשים כתבו על עצמן. נשים כתבו ספרות ומחזות, הן כתבו על האל ועל החוויה הדתית, הן היו פטרוניות של אמנות ושל ספריות ובכך הפכו לדמויות מנהיגות ומובילות. כפי שמראה המחקר העכשווי, מקצת הנשים הצליחו למתוח את גבולות המרחב החברתי שבו פעלו, וזכו לאפשרויות רבות הרבה יותר מכפי שהיה מקובל לחשוב בעבר.

בעשורים האחרונים, היסטוריונים והיסטוריוניות של ימי הביניים מאמצים את העדשה המגדרית כדי לנתח את חברת העבר, ונעזרים לשם כך במקורות מגוונים (Shagrir, 2017). חשיבה מגדרית אינה רק מתודולוגיה מחקרית, היא גם דרך להבין את ההנחות הסמויות מן העין שהשפיעו על תפיסת מעמדן החברתי של הנשים מימי הביניים ועד היום ((Skinner, 2018. מקומן הבולט יותר של נשים בספירה הציבורית והאקדמית כיום מקדם את שילובה של נקודת מבט מגדרית בכל תהליך של חשיבה – הן על העבר, הן על ההווה.

 

מקורות

Scott, J. W. (1986). Gender: A useful category of historical analysis. The American Historical Review, 91(5), 1053-1075. doi: 10.2307/1864376

Shagrir, I. (2017). The ‘Holy women’ in the liturgy and art of the church of the holy sepulchre in twelfth-century Jerusalem. In The Uses of the Bible in Crusader Sources  (pp. 455-475). Brill. doi: 10.1163/9789004341210_021

Skinner, P. (2018). Studying gender in Medieval Europe: Historical approaches. London: Palgrave Macmillan.

 

רעיונות נוספים