הקדמה¹

בחינת הרקע לאירועי שבעה באוקטובר הציפה תופעה מעניינת. שני מפקדי אוגדת עזה שכיהנו בשנים שקדמו למי שכיהן כמפקד האוגדה בעת המלחמה, תא"ל אבי רוזנפלד, כיהנו בממוצע כ־23 חודשים כל אחד. רוזנפלד עצמו כיהן כשנה ורבע עד לפרוץ המלחמה. זאת ועוד, אלוף פיקוד הדרום בעת המלחמה, ירון פינלקמן, נכנס לתפקידו כשלושה חודשים לפני המלחמה, בעוד קודמו, האלוף אליעזר טולדנו, כיהן בתפקיד פחות משנתיים וחצי.

אין כל ודאות שהצבא היה נערך או מגיב טוב יותר למתקפת החמאס אם בעת המלחמה היו בעלי התפקיד ותיקים יותר. כמו כן, אין ודאות, אך ייתכן שכהונה ארוכה יותר הייתה מבטיחה רציפות, למשל בטיפול בתוכנית "חומת יריחו", תוכנית התקיפה של החמאס שהייתה ידועה לצבא כשנה וחצי לפני המלחמה. ועדיין, האצת החילופים של בעלי תפקידים גורמת נזק.

ואם חשבנו שזו תופעה מקרית, הרי שתוך כדי המלחמה החליף הצבא את מפקדי האוגדות הלוחמות בעזה (התא״לים דן גולדפוס, דוד בר כליפא ואיציק כהן) וקידם אותם לתפקידים אחרים, לבד ממפקד אוגדת עזה שהתפטר. כלומר במקום שבו יש חשיבות ללמידה מתמשכת, היא נקטעת באיבה, גם אם נביא בחשבון את השחיקה הגבוהה של המפקדים המוחלפים. גם באוגדה 210 (הבשן) התחלפו מפקדים במאי 2024. מפקד האוגדה תא"ל ציון רצון הוחלף לאחר 20 חודשים בלבד, בעוד האוגדה נמצאת בלחימה בגזרת הר דוב.

הצבא הגדיר את פרק הזמן המינימלי הנדרש לכהונה של מפקדי אוגדות ותא"לים אחרים בתפקידי פיקוד, הדרכה ומטה, והוא עומד על 24 חודשים. פרק הזמן הזה הוא תנאי לקבלת מינוי לתפקיד הבא. הצבא גם הגדיר ש־36 חודשים הם פרק הזמן הרצוי לתפקידי הדרכה ומטה, אך השאיר את פרק הזמן של 24 חודשים עבור תפקידי פיקוד. הצבא לא הגדיר משכי זמן מינימליים או רצויים לתפקידי אלוף (מבקר המדינה, 2010, 24). ולמרות זאת, גם פרק הזמן המינימלי לא תמיד נשמר. היה זה מבקר המדינה שהתריע על כך בדוח שפרסם ב־2010, ומיקד את תשומת הלב במרכיבים החשובים פחות של הדוח, על רקע הסכסוך שהתחולל אז בין שר הביטחון אהוד ברק לרמטכ"ל גבי אשכנזי ונגע גם למינויים. כך אמר המבקר:

"לדעת משרד מבקר המדינה, הדרישות בתחום פרקי הזמן המזעריים הנדרשים בתפקיד, שהם תנאי לקבלת מינוי לתפקיד הבא, כפי שהן מעוגנות בפקודות הצבא, מביאות לידי ביטוי את הצורך לצבור ידע וניסיון, הנחוצים למילוי תפקידים בכירים. חילופי גברי תכופים בתפקידים בכירים, תוך חריגה משמעותית מפרקי זמן מזעריים אלה, עלולים להביא לפגיעה בארגון בהיבטים מבצעיים ומקצועיים, ולמנוע מן הקצינים עצמם את מטען הידע והניסיון הנדרשים למילוי נאות של התפקידים השונים".

הדברים מדברים בעד עצמם. הצבא מודע היטב למשמעות של תקופת השירות, כפי שהעיד מסמך שלו עצמו שהמבקר ציטט: "משכי התפקידים יהיו כאלה שיבטאו את השחיקה והעומס מצד אחד ואת הערך של הניסיון והמקצועיות מהצד האחר. משך תפקיד – הכלל הוא שלוש שנים" (שם, עמ' 26). עם זאת, כאמור, נקבע משך תפקיד קצר יותר לקצינים בתפקידי פיקוד. 

אכן, כנקודת ייחוס, תקופת הכהונה של הרמטכ"ל עומדת על שלוש שנים, כשלממשלה הסמכות להאריכה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנה, כפי שנקבע בהחלטת ממשלה מ־2010 (משרד ראש הממשלה, 2010). בפועל, מאז 2010 (מכהונת בני גנץ ועד תחילת הכהונה של הרצי הלוי) עמד משך כהונת הרמטכ"לים על ארבע שנים.

עיקרי הממצאים

משך כהונה ממוצעת לאלוף עומד על 37 חודשים. יש הבדלים מובהקים בין סוגי תפקידים. מפקדי זרועות האוויר והים מכהנים בתפקידם 51 חודשים בממוצע, בעוד מפקד זרוע היבשה מכהן 35 חודשים בממוצע בלבד. מפקדי הפיקודים המרחביים מכהנים אף פחות מכך – 32 חודשים בממוצע, ובהם אלוף פיקוד המרכז עם משך כהונה הקצר ביותר העומד על 29 חודשים בלבד. מפקד פיקוד העורף מכהן 33 חודשים.

מכאן, שבעוד מפקדי זרועות האוויר והים צוברים ניסיון רב וזמן הכהונה הממושך מאפשר להם להטביע חותמם, בזרוע היבשה הכהונות קצרות. זמן הכהונה הקצר בולט במיוחד בפיקוד המרכז המורכב, בשל סבך היחסים בין המתנחלים לפלסטינים. 
משך הכהונה הקצר בולט גם בפיקוד העורף. על פי המסורת, לתפקיד מפקד פיקוד העורף מתמנים קצינים שמילאו תפקידים מחוץ לפיקוד, כך שהם מגיעים לתפקידם ללא ידע וניסיון בתחום העורף, שהוא במידה רבה עולם ידע השונה מזה של פיקוד מבצעי. בשל כך מתבקש שמשך כהונתם יהיה ארוך, ובכל זאת הוא קצר. מבקר המדינה, בדוח מיוחד משנת 2007 על היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון השנייה (2006), התייחס לכהונות הקצרות של אלופי פיקוד העורף שקדמו למלחמה – פחות משנתיים כל אחת: 
"העיסוק במגוון התחומים הקשורים בהתגוננות האוכלוסייה בעורף בעתות שגרה ובעתות חירום הוא מורכב ביותר ושונה במהותו מתחומי העיסוק הצבאיים "הרגילים"; הוא כרוך בפעילויות בתחומים אזרחיים וביטחוניים רבים הדורשים התמחות והתמקצעות [...] נוכח האמור לעיל, יש חשיבות עליונה לשימור הזיכרון הארגוני ורציפותו, ומן הראוי כי כהונתו של מפקד פיקוד העורף תהיה ארוכה דייה כדי להבטיח המשכיות והתמקצעות שלו עצמו ושל החיל שהוא עומד בראשו [...] לדעת משרד מבקר המדינה, על שר הביטחון לבחון את הצורך בשינוי מהותי בעניין תקופת כהונתו של מפקד פיקוד העורף" (מבקר המדינה, 2007, 82). 
ראשי אגפי המטה (מודיעין, כוח אדם, תקשוב וההגנה בסייבר, מבצעים, תכנון – אג"ת, ואגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה – אט"ל) מכהנים בתפקיד בממוצע 36 חודשים, כשהשונות של משכי הכהונה היא גדולה. ראש אגף המודיעין מכהן בתפקיד בממוצע 45 חודשים, ראש אגף כוח אדם מכהן 40 חודשים, ראש אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה מכהן 40 חודשים וראש אגף התקשוב מכהן 37 חודשים. לעומת זאת, כהונה ממוצעת של ראש אגף תכנון עומדת על 31 חודשים, ושל ראש אגף מבצעים – 27 חודשים. ההבדל הבולט ביותר עולה מהשוואת כהונת ראש אגף המודיעין, הארוכה פי שניים בקירוב מזו של ראש אגף המבצעים. 

1. למידה

2. חדשנות

3. שחיקה

4. תלות במפקדים

סיכום

מקורות

אבולעפיה, א׳ (2018). האומץ להביע דעה עצמאית. מערכות, 433, 21–27. https://bit.ly/4dLKeDi

הראל, ע׳ (11 בינואר 2019). אין ניהול בצבא. התרבות הארגונית הכושלת היא הסיבה המרכזית לתקלות במלחמת לבנון השנייה ובצוק איתן. הארץ. https://did.li/rzEgT

מבקר המדינה (2007). ההיערכות לטיפול המערכתי בעורף בעתות חירום וביצועו בעת מלחמת לבנון השנייה. משרד מבקר המדינה. https://did.li/1Vyx5

מבקר המדינה (2010). תהליכי המינוי של הקצונה הבכירה בצה"ל. משרד מבקר המדינה.    https://did.li/nQPIw

מבקר המדינה (2013). דוח ביקורת על פרשת "מסמך הרפז". משרד מבקר המדינה.   https://did.li/3Vyx5

משרד ראש הממשלה (5 בספטמבר 2010). קצובת תקופת כהונתו של ראש המטה הכללי של צה"ל – החלטה מס. 2252 של הממשלה. מזכירות הממשלה. https://www.gov.il/he/pages/2010_des2252 

Alexander, J. A., Fennell, M. L., & Halpern, M. T. (1993). Leadership instability in hospitals: The influence of board-CEO relations and organizational growth and decline. Administrative Science Quarterly, 38(1), 74-99. 

Argyris, C., & Schön, D. (1978) Organizational learning: A theory of action perspective, Reading, Mass: Addison Wesley.

Arnsten, A. F., & Shanafelt, T. (2021). Physician Distress and Burnout: The Neurobiological perspective. Mayo Clinic Proceedings, 96(3), 763-769. https://doi.org/10.1016/j.mayocp.2020.12.027 

Carmeli, A., Tishler, A., & Edmondson, A. C. (2012). CEO relational leadership and strategic decision quality in top management teams: The role of team trust and learning from failure. Strategic Organization, 10(1), 31-54. ‏https://doi.org/10.1177/1476127011434797 

Evans, L. A. (2018). Simulation-based analysis and optimization of the United States Army performance appraisal system [Doctoral dissertation, University of Louisville]. University of Louisville. https://doi.org/10.18297/etd/2906. 

Makri, M., & Scandura, T. A. (2010). Exploring the effects of creative CEO leadership on innovation in high-technology firms. The leadership quarterly, 21(1), 75-88. https://doi.org/10.1016/j.leaqua.2009.10.006

Ng, T. W. H., & Feldman, D. C. (2010). The effects of organizational embeddedness on development of social capital and human capital. Journal of Applied Psychology, 95(4), 696-712. https://doi.org/10.1037/a0019150 

Sariol, A. M., & Abebe, M. A. (2017). The influence of CEO power on explorative and exploitative organizational innovation. Journal of Business Research, 73, 38-45. https://doi.org/10.1016/j.jbusres.2016.11.016

Wenger, J. W. O'Connell, C. Constant, L., & Lohn, A. J. (2018). The Value of Experience in the Enlisted Force. RAND Army Research Division. https://www.rand.org/pubs/research_reports/RR2211.html