1. יושרה אקדמית: ניכוס רעיונות של אחרים.ות הוא גנבה ספרותית (פלגיאט) והפרה של כללי האתיקה.
2. אופן בניית הידע בשדה האקדמי: הפניה מאפשרת לקוראות.ים לאתר בקלות את המקור שאליו התיחסתן.ם בטקסט שלכם.ן, במקרה שירצו לבדוק את הטענות שהוצגו.
3. בניית טיעון משכנע: הפניות מספקות לטיעון שלכן.ם תימוכין בכך שהן מראות שחוקרות.ים אחרות.ים חולקות.ים את אותה השקפה, ושהמידע שמובא בטקסט נבדק ופורסם כבר בבמה אקדמית. במקרה שבו ההפניה למקור קודם נעשית תוך הסתייגות מהטענות המופיעות שם, הדבר מפגין הבנה עמוקה ויכולות של קריאה ביקורתית. 

הפניה למקור קודם בדרך של ציטוט נדירה באופן יחסי, וחשוב שלא להפריז בציטוטים מתוך מקורות קודמים. ציטוטים רבים עלולים ליצור רושם שיכולת הכתיבה העצמאית שלכם.ן לוקה בחסר. לאחר שתאתרו רעיון שתרצו לכלול בטקסט, החליטו אם כדאי לשלב אותו מילה במילה בתוך הטקסט (או לבחור בדרך הנפוצה יותר, של ניסוחו במילים שלכם.ן. (ראו מטה, "כיצד לשלב מקור בדרך של ניסוח מחדש"). השימוש בציטוטים נעשה רק במקרים שבהם המילים המדויקות חשובות או כשהניסוח המקורי אלגנטי או מרכזי במיוחד. כך או כך, ציטוט לא עומד בפני עצמו, ולא מחליף הצגה של טיעון. יש ללוות ציטוט  בהסבר או בפרשנות. 

אם בחרתם.ן לשלב ציטוט, זכרו:

1. הציטוט חייב להיות נאמן למקור:   

          א. העתיקו את הטקסט כלשונו.

          ב. אין להשמיט או להוסיף מן הטקסט ואין לשנות את האיות או את סימני הפיסוק אלא על פי כללי ההוספה וההשמטה ובאופן מפורש, כפי שמפורט להלן:

• השמטה: במקרה שבו יש צורך להשמיט משהו על מנת להקל על הבנת הציטוט יש לציין זאת על ידי שלוש נקודות בסוגריים מרובעים. אם הציטוט הוא של מילים בודדות ומובן מאליו שאינו מהווה משפט שלם מתוך המקור, אין צורך לציין את ההשמטה לפני או אחרי.
• הוספה: לעתים יש צורך להוסיף מילה או מילים אחדות לציטוט כדי שישתלב באופן תקני ברצף הטקסט או כדי להבהיר הפניה שאינה מובנת ללא ההקשר. את התוספת יש להקיף בסוגריים מרובעים. אם תבקשו להדגיש שניסוח מסוים אכן הופיע כך במקור, למרות, למשל, איות שגוי או טענה בעייתית מבחינה פוליטית, אפשר להוסיף בסוגריים מרובעים את המילה ["sic"] שפירושה "כך" בלטינית.  

1. בחרו את המידע המדויק מתוך המקור שתרצו להציג בעבודה בהתאם לתפקידו בעבודה. לא תמיד נחוצים כל הרכיבים שמופיעים בטקסט המקורי.
2. שנו את סדר המילים או הרעיונות וכן את המבנה הדקדוקי לפי הצורך. בעזרת שינוי זה תוכלו לקשר את המידע מן הטקסט המקורי לעבודה שלכם.ן ולהדגיש את הפרשנות שלכם.ן למידע זה. 
3. השתמשו במילים נרדפות, אך אל תשנו מושגים מתחום הדעת או מונחים ספציפיים, שהם מרכזיים בטענה. מושגים מתחום הדעת יש להציג כפי שהם. 
4. אם קבוצת מילים (שלוש מילים רצופות או יותר) נשארת כפי שהייתה במקור, יש להביא אותה בין  מירכאות. 
5. לאורך הפרפרזה חזרו לפי הצורך על שם הכותב.ת המקורי.ת, כך שיהיה ברור שחלק זה עדיין מתבסס על מקור קודם. 
6. בעת הצורך אפשר להוסיף פרטים על המקור שאליו אתן.ם מתייחסים.ות (למשל "במחקרו ההיסטורי-סוציולוגי על עבודתו של לואי פסטר טען לאטור (Latour, 1979) כי..." .
7. הפנו אל המקור באופן ברור ברצף הטקסט (בגוף הטקסט או בהערת שוליים) והוסיפו את פרטי המקור המלאים אל רשימת המקורות שבסופו.