נאומו של יהושע בטקס קבלת התואר, מאי 2018:
ערב טוב קהל נכבד, הנהלה נכבדה, חברי הסגל ומובילי התוכנית ממרכז השלטון המקומי וחבריי הבוגרים,
כבוד הוא לי לעמוד כאן ולדבר בשם כל תלמידֵי האוניברסיטה הפתוחה.
אני מאמין ומקווה שדבריי הערב משקפים בחלקם את תחושותיהם של חבריי ללימודים.
אני נרגש וגאה.
אני נרגש מהמעמד וגאה על הישגינו.
היום המיוחל הגיע ומהיום אנו נכללים במשפחת האקדמאים.
אני בן לולו יהושע מהעיירה שלומי שבגליל המערבי אשר בגבול הלבנון, עובד בעיריית שלומי - כעוזרו האישי של ראש המועצה. את לימודיי באוניברסיטה הפתוחה התחלתי ללא תעודת בגרות ועם השכלה מינימלית, וסיימתי תואר ראשון במדעי החברה והרוח, עם דיפלומה בלימודי שלטון מקומי. ולא רק סיימתי -אלא סיימתי בהצטיינות.
האוניברסיטה הפתוחה היא ציון דרך בציר הזמן של חיי. האו"פ עבורי היא קו האפס המציין את שנותיי לפני האו"פ ושנותיי אחרי האו"פ.
השנים טרם לימודיי היו שנים קשות, קשוחות וכחושות. הייתי נער שחיפש דרך, משמעות וריגושים ולימודים היו מבחינתי צורך זניח.
הגורל המתעתע זימן לפתחו של בור שחור שנפער בחיי את אהובתי עליזה ,ולימים אשתי ואֵם בנותיי.
היא הושיטה לעברי כף יד רחבה ולב פתוח ואוהב.
למדה פסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה והכירה מה היא אקדמיה, היא זיהתה מיד את היכולות הגלומות בי, אני, שהייתי עד אז - נער פרחח.
מסיום לימודי התיכון בכיתה י"א לא כתבתי בעט מעבר לשורה או שתיים לצורך מילוי פרטים על טופס כשנדרשתי לכך. האנגלית שלי היתה עילגת עד מאוד. נתוני הפתיחה שלי היו נמוכים, גם גילי הלא צעיר לא הוסיף לי ניקוד, אני זוכר שהיו אף כאלה שסימנו אותי כמועמד לנשירה.
חיי, בעולם האקדמי אליו הגעתי, לא היו קלים בלשון המעטה. הכלים היחידים שהיו ברשותי היו הסקרנות, האומץ וכוח הרצון. כל תהליך קבלת ההחלטות שלי נסמך על האינטואיציה בלבד אותה למדתי באוניברסיטה של החיים.
העובדה שישנו מוסד אקדמי שמקבל אותך בתנאֵי סף שאינם תנאֵי השיא של חייך, הייתה עבורי אז מעין הזדמנות להתקבל מחדש לחברה.
שמעתי על התכנית של בית הספר לשלטון מקומי, בית ספר שמגיע עד הבית, אשר מנגיש את האקדמיה לפריפריה, ולפתע הדהדו בראשי מילים של אנשים שפגשתי בצמתים שונים בחיי שאמרו, "עם ראש כמו שלך, לך תלמד באוניברסיטה. אתה מבוזבז!" וכעת, התכנית הזאת אפשרה את מימושן.
נרשמתי לתוכנית הלימודים לתואר הראשון, והכל היה חדש עבורי: דבר לא הכין אותי לחוויה האקדמית האוניברסיטאית. המבחן הראשון הניב ציון גבוה, וכך גם זה שאחריו, ועם ההצלחות נבנה גם הביטחון העצמי שלי - התחלתי להאמין ביכולת שלי.
אנגלית למדתי מהרמה ההתחלתית ובמאמץ הגעתי אל הפטור המיוחל.
קורס רדף קורס והכל תוך כדי המרוץ המטורף של החיים שכולנו מכירים. במהלך הדברים, אני לומד שאני יכול וההצלחה היא מוחשית, ואף יותר מכך קרה...
לא רק שאני מוזן, אני גם מזין - ויש בכך כוח עצום.
אני יודע שהסיפור שלי הוא ייחודי מצד אחד, אך מנגד הוא גם מייצג .
בוגרי האוניברסיטה הפתוחה הם ייחודיים, וכן גם המוסד המקבל כל אדם המעוניין לרכוש השכלה ללא תנאים מקדימים, ובכך למעשה מקיים שוויון הזדמנויות חינוכי. חובת ההוכחה חלה על הסטודנט במהלך לימודיו, ולא כתנאי מקדים.
חברַי היושבים בקהל, את שלנו הוכחנו. !!!!
במהלך לימודינו האקדמיים הנוגעים לעולם המדיניות הציבורית והשלטון המקומי , שיכללנו והשבחנו את ארגז הכלים שלנו, הן בתחום המקצועי והן בתחום האישי , וכתוצאה מכך הכלים החשובים ביותר שקיבלנו באוניברסיטה הפתוחה, אינם קשורים לתחום האקדמי בלבד, אלא דווקא לכישורי החיים. - המשמעת העצמית, הנשיאה באחריות אישית לתהליך הלימודים, ניהול הזמן המיטבי, ההבנה שהרוב מצוי בידנו, ושאנו אלה שקובעים את הדרך וכמובן אחראים גם לתוצאה.
אני מאמין כי כל אלו ועוד תרמו רבות לעיצוב דמותנו ואישיותנו.
אני מרגיש וחושב שאני מדבר בשם כולם כשאני אומר, שהדבר המשמעותי ביותר שלמדנו כאן הוא לדעת איך ללמוד.
בכבוד, אשתף אתכם מעט מהקורס האחרון שלי. הקורס היה "נשים בחברה היהודית משנת 1948-1882" בהנחייתה של ד"ר אורית מנור ובו כתבתי את הסמינריון השני שזכה בציון הנכסף – 100!
הגעתי לקורס ספקן וחשדן ולאחר סיומו כתבתי לאורית – "קיבלת בחור שנולד, גדל וחונך בסביבה ובמשפחה פטריארכלית טהורה ומן הסתם מתנגד לכל הביקורת הפמיניסטית על השוביניזם הגברי.
אט אט בדרכך המיוחדת ובסבלנות המיוחדת לך, בניגוד גמור לתפיסותיי, הצלחת להגיע ולנגוע בליבי הקשה והנוקשה ואט אט הובלת אותי עד לסיום הקורס ובהצלחה"
הקורס הסתיים ובעקבותיו גם עבודת הסמינריון. אין לי ספק כי בעתיד, בעבודת התזה שלי אבחר להרחיב את הסמינריון המקורי על עולם האופנה של חמדה בן יהודה.
אני רואה בעבודה זו מזכרת, משהו שאתה משאיר אחריך, משהו שהבאת עִמך מטיול רחוק במחוזות קסומים; ודרכה אתה מאפשר לאחרים לחוות עִמך את המקומות שהיית בהם.
אני תקווה שהסיפור שלי יישאר לכם למזכרת.
מעומק הלב, ברצוני להודות לד"ר אורית מנור ולרכזת הקורס ד"ר חגית כהן.
כאן המקום לציין גם שלושה מרצים שבמהלך המסע, ברגעי עומס עד ייאוש, תמכו, עודדו ומנעו מהייאוש לנצח: מר, אורן קלמן, מר דורון ספיר, וד"ר רם בן ארי. אני סמוך ובטוח שלכל סטודנט וסטודנטית היו מלאכים שכאלה ומעל במה זו, בשם כולנו אני מבקש להודות לכם.
עוד אוסיף להודות בשמי ובשם הסטודנטים לכל מי שסייע לנו להגיע למעמד זה. תודה רבה לכלל המרצים ולסגל ההוראה על חוויית לימוד משמעותית ומפרה.
תודה לאנשי המנהלה על המעטפת הנוחה, המאפשרת התרכזות והשקעת המאמצים הנדרשים בלימודים. אני מעוניין להודות באופן אישי ל....
אסנת גץ מנהלת קמפוס חיפה וצוותה, על הזמינות והטיפול הטוב שזכינו לו גם ממרחק.
ולמרכז השלטון המקומי על היוזמה הברוכה ועל משימת הנגשת הלימודים לעובדי השלטון המקומי באשר הם.
לצוות בית הספר היושב ברעננה, שתשומת ליבו ומרצו זהים בכל מקום על המפה.
לפרופ' יגיל לוי, אשר על האקדמיה,
ולמיכל צנטר מנהלת בית הספר, על המסירות וההתכוונות בכל משימה ומשימה.
תודה גדולה אחרונה מוקדשת למשפחותינו וליקירינו, על כל התמיכה והאמונה בנו – "אהובים, תודה מעומק ליבנו."
ומכאן שלוחה ברכה חמה ומיוחדת, לכיתת מעלות המיוחדת , וחברי לספסל הלימודים מכיתת נהריה.
ולסיום חברים, נכון שנתגאה בתעודה שנתלה מחר במשרד או בכל מקום אחר, אבל אני חושב שאנו צריכים להיות גאים יותר, במסע הארוך שהתחלנו ביום בו דרכה כף רגלנו לראשונה במרכז הלימוד.
חברים יקרים, אל לנו לחשוב שהיום הדרך הסתיימה ושניתן לנו לנוח על זרי הדפנה. עלינו לזכור כי , התעודה עמה אנו חוזרים הביתה היום אינה הסוף, זהו רק השלב הראשון מבין רבים בתהליך גדול הרבה יותר.
ברכותי לכלל הבוגרים, ואיחולי, להצלחה רבה בהמשך הדרך.
בוגרים יקרים, עשינו זאת !!!!!!!!