נאומה של שוכרי בטקס קבלת התואר, מאי 2018:
ערב טוב לכולם,
נשיאות נכבדה, חברי הסגל של האוניברסיטה הפתוחה, משפחות יקרות וחברי הבוגרים והמוסמכים.
אני שוכרי שיבלי אנואר בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד, בוגרת תואר שני בחינוך במגמת טכנולוגיות ומערכות למידה באוניברסיטה הפתוחה, בעלת תעודה במדידה והערכה באוניברסיטה הפתוחה, מורה לחינוך מיוחד, אחראית תקשוב מגזר בדואי מחוז צפון, מרצה בהשתלמויות למורים, והשנה נבחרתי למורה מצטיינת מחוזית וארצית מטעם משרד החינוך.
הכול מתחיל מחלום. כשהייתי קטנה הסתובבתי כל הזמן עם תיק ביד ונעלי עקב הגדולות ממני בהרבה, וכשהיו שואלים אותי "מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?" התשובה הייתה חד משמעית: מורה. זה היה החלום שלי מאז הייתי קטנה. הייתי ילדה חולמת ושאפתנית שמאמינה ביכולות שלה.
כבר בבית הספר היסודי, הייתי כל הזמן התלמידה שיוזמת פעילויות בכיתה או עזרה לילדים החלשים. אני זוכרת שבחטיבת הביניים בשיעור הביולוגיה ישבתי במקום מיוחד בתוך הכיתה שמסביב השולחן שלי ישבו תלמידים חלשים ואני הייתי המורה הקטנה שלהם. גם בתיכון נחשבתי כתלמידה הבוגרת בעלת בטחון עצמי גבוה – ונתנו לי להיות אחראית על פעילויות מסדר הבוקר. כל הצעדים האלה רק חיזקו את הרצון להיות מורה ולא סתם מורה, אלא מורה מובילה, יוזמת ומנהיגה.
אחרי סיום התיכון התקבלתי לתואר ראשון במכללה להכשרת מורים ובאותו שנה - כשהייתי בת 19 - התחתנתי עם בעלי המקסים ריאד שכיום גם הוא סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה. אומנם הייתי צעירה מאוד אבל לא היה לי אכפת כי תמיד היה משהו שהחזיק אותי: בתקופת הלימוד לתואר הראשון ילדתי את שני ילדי, עלי ועומרי; בשנה הרביעית, קיבלתי תפקיד במשרה חלקית כמורה לחינוך המיוחד ומפה התחיל החלום להתגשם. כולם אומרים שכדי להצליח צריך לאהוב את המשרה שלך אבל אני אומרת שצריך להיות מאוהב במשרה שלך כדי להצליח ובגדול.
בשנה השלישית שלי בהוראה נכנסה תכנית התקשוב לבתי הספר שלי. אומנם לא הייתי מורה בתחום אבל המנהל בחר בי לקבל את תפקיד רכזת התקשוב בבית הספר. בהתחלה התפקיד היה מאוד קשה: הייתי צריכה להישאר עד שעות מאוחרות בכדי ללמוד ולקדם את בית הספר בתחום. בסוף השנה זכיתי בתואר רכזת מצטיינת ונהיתי מדריכה אזורית בתחום התקשוב. שנתיים לאחר מכך נבחרתי להיות אחראית תקשוב לכל המגזר בדואי במחוז צפון. התחום מאוד עניין אותי ולכן החלטתי ללמוד תואר שני.
מסע החיפוש התחיל באתרי האינטרנט ושיחות הייעוץ באוניברסיטאות. תוך דפדוף באתרי האינטרנט הגעתי לאתר של האוניברסיטה הפתוחה והרגשתי, איך שאומרים, "אהבה ממבט ראשון". התעניינתי מאוד בתואר השני בטכנולוגיות ומערכות למידה וישר הרמתי טלפון וביקשתי פגישת יעוץ.
במרכז הלימוד בטבריה פגשתי שתי נשים מקסימות: אלה ואהובה, מנהלת המרכז, שנתנו לי עוד מוטיבציה ללמוד באוניברסיטה.
היו לי הרבה אתגרים בלימודי התואר השני. האתגר העיקרי היה לסיים את התואר עם לימודי התעודה במדידה והערכה ואחד הקשיים שהיו לי היה הקורס בסטטיסטיקה (כולם יודעים איך זה עם סטטיסטיקה). אבל בסיוע ועידוד של המרצה הצלחתי בסוף לעבור את הבחינה בציון טוב. התמיכה שמקבלים הסטודנטים מהמרצים וההתחשבות בהם היא סוד ההצלחה באוניברסיטה.
הכלים החשובים ביותר שקיבלתי באוניברסיטה הפתוחה אינם קשורים רק לתחום האקדמאי בלבד אלה דווקא לכישורי החיים: המשמעת העצמית, הנשיאה באחריות אישית בתהליך הלימודים, ניהול הזמן, ההבנה שהכול מצוי בידי ואני זאת שקובעת את הדרך וכמובן אחראית לתוצאה. כל אלה ועוד תרמו רבות לעיצוב דמותי.
עם כל העומס המוטל עלי: עבודה, גידול ילדים וניהול הבית, הצלחתי לסיים את התואר השני ובגדול.
כיום אני עובדת באוניברסיטה הפתוחה במחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה כעוזרת מחקר. אני משתתפת במחקר שעוסק באוריינות דיגיטלית שמנוהל על ידי פרופסור יורם עשת, פרופ' אינה בלאו וד"ר גל בן יהודה וזה הזמן להגיד להם תודה ענקית על ההזדמנות הזו. בעתיד, אני שואפת ללמוד לקראת תואר שלישי בכדי לתרום למערכת החינוך בפרט ולחברה בכלל.
בוגרים יקרים ומוסמכים יקרים, אני רוצה לברך אתכם על שקיבלתם החלטה נבונה ובחרתם ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, ועשיתם זאת ובגדול. אם הגעתם עד לכאן - אני מאמינה שאתם תוכלו להגשים את כל שאיפותיכם. עלו והצליחו.
לסיום, תודה ענקית למשפחתי התומכת ולבן זוגי המדהים שתמיד נותן לי דחיפות קדימה, מלווה ותומך. ולמרות שבן הזוג שלי הוא יחיד ומיוחד – אני יודעת שלצד כל בוגר ובוגרת עומדת משפחה תומכת: משפחה שיודעת להיות בשקט כשלומדים לבחינה, לדחוף ולעודד כשנגמר הכוח ולשמוח בכל ציון טוב. התואר הזה – הוא גם שלכם.
תודה וערב טוב!