דועאא מחאמיד – זהו יום מיוחד של הגשמת חלום

ערב טוב,
אני מאוד נרגשת לעמוד כאן היום, בשבילי זהו יום מיוחד של הגשמת חלום.
אפתח בהצגת עצמי, אני דועאא מחאמיד בת 30 ואמא לשלושה  ילדים, לאנא בכיתה ו, רשאד בכיתה ג' ותינוק בן חודש.
התמזל מזלי שבחרתי ללמוד את לימודיי האקדמיים באוניברסיטה הפתוחה, אני מאוד גאה לעמוד כאן היום ולהוכיח שבזכות הרצון אפשר לעשות  את הבלתי אפשרי.
מאז היותי ילדה הייתי מלאת רצון, חזקה ומגשימה את עצמי, בבית ספר יסודי הייתי תלמידה מיוחדת ומצטיינת, עד שקרה המקרה שהכניס אותי ואת משפחתי למצב מאד קשה, הן מבחינה הנפשית והן מבחינה החברתית – מות אבי היקר.
היינו משפחה גדולה, שמונה אחים ואחיות  קטנים, ואז הרגו את אבא מול עיניהם של ילדי המשפחה. חיינו התהפכו, הכל השתנה, החיים הפכו לקשים במיוחד, הדלתות נסגרו והכל השפיע על ההישגים שלי גם בבית הספר. הייתי אז בכיתה ד, ילדה שלא ידעה מהי  אלימות, הדבר גרם לי לטראומה נפשית, סבלתי מבעיות נפשיות שהובילו להריסת היחסים החברתיים, ולהריסת המצב הכלכלי והחברתי והנפשי במשפחה. תקופה קשה זאת גרמה לכישלון שלי.
המצב המשפחתי והכללי החל להשתפר בכיתה ז', קיבלתי תמיכה מצוות החטיבה, המורים וההנהלה.  העידוד שקיבלתי מהם החזיר לי את החלום, הרגשתי שנולדתי מחדש, למדתי, וחזרתי להיות תלמידה מצטיינת למרות כל הקשיים. סיימתי את לימודיי בחטיבה בציונים גבוהים במיוחד, קיבלתי תעודות הערכה.
הייתי מאוד גאה בעצמי, וגאה באימי שגידלה אותי ואת האחים שלי בלי אבא, אמא הייתה גם האב וגם האם, ותמכה בי כל הזמן.  בבית הספר התיכון הצטיינתי ותמיד אמרתי לעצמי, הנה החלום מתקרב, הנה אני מתקרבת ללימודים באוניברסיטה. כשהגעתי לכיתה י"ב, ביקשו את ידי לחתונה, והסכמתי להתחתן, עם בעלי היום, זה היה מאוד נדרש וטבעי בחברה שלנו. אמנם, החלום על לימודים באוניברסיטה נשאר במחשבותיי, ידעתי שאני לא אוותר, אך הוא נדחה. והנה עברו להן עוד שש שנים, בהן הבאתי לעולם שני ילדים, אך שום דבר לא עצר אותי, בזכות העידוד מבעלי ומשפחתו, נרשמתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, ולהגשים את חלומי.
כבר בשנה הראשונה ללימודים האקדמיים, הצטיינתי, ונבחרתי להיות חונכת בפרויקט החונכות שבו עזרתי לסטודנטים ותמכתי בהם תמורת מלגה שעזרה לי ועודדה אותי להמשיך את לימודיי האקדמיים, ההשתתפות בפרויקט תרמה לי  מבחינה כלכלית ונפשית, קיבלתי ביטחון עצמי בזכות התמיכה שנתתי לאחרים. העבודה בפרויקט נתנה לי סיפוק עצמי, תמכתי בסטודנטים שימשיכו ויסיימו את לימודיהם, הצלחתם הייתה הצלחתי, והכל בזכות התמיכה שקיבלתי מהאוניברסיטה, ועכשיו אני בוגרת האוניברסיטה הפתוחה בציונים גבוהים.
 
אני רוצה להודות לאוניברסיטה הפתוחה שהיתה שם בשבילי, למנהלת ולצוות קמפוס ואדי ערה  בגבעת חביבה, ולכל צוותי האוניברסיטה שתמכו בי לאורך הדרך.  תודה ענקית לבעלי, למשפחתו ולאימא היקרה שלי בזכות התמיכה שלכם בי ובילדים שלי הצלחתי.
 
חשוב לי להגיד, שלמרות הקשיים, עשיתי זאת, ואם אני הצלחתי כל אחד יכול, כוח הרצון מנצח הכל.
 
היום אני מסיימת את התואר הראשון, אך אני ממשיכה ללמוד, אני סטודנטית לאבחון דידקטי והוראה מתקנת, וכבר מסיימת את השנה הראשונה, ונשארה לי שנה אחת לסיום.
 
בהצלחה רבה לכולם,
 
תודה רבה!