מתוך נאומה של פנינה דייטל בטקס קבלת התואר, מאי 2023:
שמי, פנינה דייטל, בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך, סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית.
המסע שלי התחיל כבר מזמן. חלום גדול של ילדה קטנה.
מאז שאני זוכרת את עצמי, רציתי להיות פסיכולוגית. משאלה קטנה וחבויה.
רציתי כל כך להיות שם, עבורי ועבור מי שעבר ועובר, מסכת כאובה בחייו.
אבל החלום הזה היה עבורי רחוק וכמעט בלתי ניתן להשגה.
כך עברו להם שנות ילדותי עד שבגיל 18 כבר הייתי נשואה.
משנה לשנה התרחבה המשפחה, עד שבגיל 24 כבר היו לי ארבעה ילדים.
ודווקא אז, כאם צעירה, התמודדתי עם אתגרים בגידול ילדיי והרגשתי ביתר שאת את הצימאון, לרכוש ידע ולעשות משהו בשביל עצמי.
חיפשתי מקומות לימוד מותאמים לאורך חיי, כחרדית וכאם.
בשלב מסויים, פניתי לאבחון תעסוקתי ואני זוכרת עד היום את תחושת התסכול והאכזבה מהמידע שיבלתי:
"הדרך ארוכה וקשה מידי לתואר בפסיכולוגיה, אין לך סיכוי. חבל שתתחילי".
אבל הייתה בי אמונה תמימה שמלווה אותי גם היום, שאם אני ארצה מספיק, בתפילה והשתדלות אני אצליח!
בנחישות ואומץ התחלתי לחפש אחר מקום שיקבל אותי כמו שאני,
כך מצאתי מקום בו לא צריך להתחייב;
מקום בו ניתן לנסות, בו אפשר לשלב;
מקום בו לא צריך להתאכזב לא חייבים שם לוותר.
האוניברסיטה הפתוחה.
לעולם לא אשכח את היום הראשון ללימודיי.
זה היה אחד הימים המאושרים בחיי.
לראשונה, פתחתי ספר לימוד והצלחתי להתרכז!
הרגשתי שאני מתמלאת באושר פנימי שלא ניתן לתאר במילים.
כשקיבלתי בחזרה את הממ"ן הראשון, כתב לי המנחה, ד״ר עמי אלדד אלפסי: "עבודה טובה מאוד, את יכולה להגיע ליותר".
קיבלתי בחיבוק את המילים והאמנתי בהן.
כך עבר לו סמסטר ועוד אחד, כשכל קורס מביא אתו אושר והנאה.
כל ממ"ן אתגר, כל ציון מתנה.
במהלך השנה השנייה ללימודי, אובחנתי עם הפרעת קשב
והגעתי ליחידה ללקויות למידה.
כבר מהשיחה הראשונה הרגשתי שאני בידיים טובות,
שהאוניברסיטה הפתוחה איתי במערכה,
.
בשיא הפריחה הלימודית, בעלי עבר אירוע מוחי מורכב.
מצאתי את עצמי במסדרונות בית החולים שערי צדק, בין שיחות עם רופאים – עם ספרי הלימוד בידי, באוזניות שומעת את השיעורים וכך מתכוננת לבחינות.
הלימודים היו לי אז עוגן הצלה.
לא ויתרתי לעצמי במערכה ולא דחיתי שום מטלה או בחינה.
כיום אני חוקרת בתחום האוטיזם ומפתחת כלי נוירופסיכולוגי לאבחון מוקדם, כאשר לי עצמי יש ילדים על הרצף בתפקוד גבוהה.
אני מצליחה להגשים את חלום הילדות שלי,
על אף ולמרות המגבלות שעמדו לפתחי.
ברגע המרגש הזה, אני חייבת הרבה הכרת תודה,
בשמי ובשם כל הבוגרים – לאוניברסיטה הפתוחה.
אוניברסיטה, שכשמה כן היא,
פתוחה לכל משאלה, ונותנת מענה להגשמת החלום ומימושו.
רוצה להודות לבורא עולם שהראה לי שוב ושוב במהלך חיי ובמיוחד בלימודיי,
שהשמיים הם הגבול להגשמת חלומותיי.
מודה לבעלי שנמצא לצידי לאורך כל הדרך,
ומסייע לי בכל שלב בהתפתחות האישית והמקצועית שלי.
מאחלת לכולנו
להמשיך להגשים חלומות מתוך סיפוק ודבקות במטרה.
תודה רבה.