זמנים - גיליון מספר 105

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 105 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

כדי להבין את המניעים של היפנים לפתיחת המערכה נגד סין בשנת 1937 ואת התנהגותם כלפי העם הסיני ומנהיגיו במהלך המלחמה, סוקר בן-עמי שילוני את יחסם של היפנים במרוצת הדורות אל המדינה השכנה ממערב, את המשיכה שפיתחו בעידן החדש אל המודל המערבי ובצִדה יחס מזלזל כלפי המדינות האסיאניות. עם זאת, העמדות ביפן כלפי סין במאה העשרים ובימינו אינן עשויות מקשה אחת, ואל המורכבות הקיימת תמיד ביחס כלפי תרבות אחרת, נמזגים במקרה זה גם איבה לקומוניזם, רגשי אשם וניסיון להתחמק מאחריות לסבל הסיני בשנות המלחמה.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 105 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

נהוג לטעון, כי ב-7 ביולי 1937 פרצה מלחמה בין יפן לסין בגלל מעשי תוקפנות של היפנים, וכי הסינים – הקורבן הנגזל – נלחמו עד חורמה להגן על ארצם מפני הפולש. יצחק שיחור מראה בניתוח מפורט עד כמה הייתה התמונה מורכבת יותר. התקרית בשנת 1937 הייתה, לדבריו, רק אבן דרך אחת במסלול העימות בין יפן וסין, לכל צד בסכסוך הייתה מערכת מורכבת של שיקולי פנים וחוץ, לא כל הסינים ראו ביפן אויב מסוכן, וגם הפרשנויות כיום מושפעות מן המיתוסים ומן החוכמה בדיעבד, שעלולים לסלף את המציאות דאז.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 105 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

בשמונה השנים שבהן נלחמה יפן נגד סין היא השיגה אמנם הישגים צבאיים לא- מבוטלים, אך היא לא הצליחה להביס אותה כליל. לפי הכללים להגדרת הכרעה צבאית, שקבע התאורטיקן הצבאי המודרני החשוב, קרל פון קלאוזביץ, משיב טל טובי על השאלה מדוע, בסופו של דבר, לא עלה בידם של הצבאות היפניים להכניע את סין. היפנים לא הצליחו להשתלט על עיר הבירה של סין, לא שברו את רוח ההתנגדות והלחימה של הסינים ולא הצליחו לנתק את מקורות האספקה של הסינים, שהיו מוכנים לנהל מלחמת התשה ארוכת-טווח. הכרעה במלחמה זו לא הושגה בעקבות ניצחון של אחד הצדדים, אלא רק כאשר הצטרפה ארצות-הברית למלחמת העולם השנייה והביסה את יפן בזירת האוקיינוס השקט.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 105 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

מסוף חודש דצמבר 1937 ועד ראשית חודש פברואר 1938 ערכו כוחות הצבא היפני בעיר ננג'ינג, שהייתה אז עיר הבירה של סין, מעשי טבח ואונס אכזריים ברבבות חיילים, שבויים ואזרחים. פרשה זו נרשמה בספרי ההיסטוריה כאחד מפשעי המלחמה החמורים של המאה העשרים, והיא מעיבה עד היום על יחסי סין ויפן. רותם קובנר מנסה להבהיר מה בדיוק התרחש במקום באותם שבועות, מה היה מניין הקורבנות ומדוע הוא שנוי במחלוקת. בנוסף, הוא בוחן מה היו הסיבות, הנסיבות והמניעים לשפיכות הדמים ולאכזריות, האם היה זה אירוע יוצא-דופן בחומרתו בהתנהגות של הצבא היפני במהלך מלחמת העולם השנייה, ומהם המניעים הפוליטיים והסטראוטיפים לגבי המנטליות היפנית המעצבים את הפרשנות לאירועי ננג'ינג בהיסטוריוגרפיה המודרנית.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 105 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

הצירוף "היסטוריה וזיכרון" הוא כיום אחד ממטבעות הלשון השכיחים ביותר בדיון האקדמי על אודות העבר. ברור לכול כי הזיכרון האנושי, הפרטי והקולקטיבי, אינו משמר בהכרח את האירועים שהיו כפי שהיו. בין היתר, תעמולה ואינדוקטרינציה עשויות לקבע בתודעה זיכרון מסוים, ולטשטש או למחוק כל זכר של פרשה היסטורית זו או אחרת. עם זאת, לא קל להשכיח אירוע טרגי נורא ואיום שהתרחש בעבר הלא-רחוק. ובכל זאת, נמרוד ברנוביץ' מראה כיצד ומדוע הצליח השלטון הסיני בימיו של מאו דזה-דונג להצניע עד כדי העלמה את זכרו של אחד ממעשי הזוועה הקשים בהיסטוריה, וכיצד ומדוע הוחזר זכרו של אותו אירוע לתודעה הסינית בעשורים שלאחר מותו של מאו.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 105 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

המפלגה הקומוניסטית בסין, שמנתה באמצע שנות השלושים רק כמה עשרות אלפי חברים ונרדפה עד חורמה בידי השלטונות, הצליחה במהלך שנות המלחמה עם יפן ובמרוצת מלחמת העולם השנייה להגדיל את כוחה במידה כה רבה, עד כי בשנת 1949 הייתה יכולה לתפוס את השלטון. יורם עברון בוחן את המדיניות והטקטיקה שנקטה המפלגה הקומוניסטית בהנהגתו של מאו דזה-דונג, ואת הנסיבות ההיסטוריות בתקופת המלחמה, אשר אִפשרו את הישגי הקומוניסטים ועיצבו את פניה של סין לחמישים השנים הבאות.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 105 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.